גלקסיות קטנות שומרות בתוכן רק חלק קטן מהחמצן שכוכביהן ייצרו לאורך חייהן — אבל הכתובת שאליה הגיע רוב היתר עדיין אינה ידועה. מחקר שכלל 37 גלקסיות ננסיות מצא שיעורי שימור של כ־4% עד 25%, ובממוצע כ־11%. נאס״א הציגה את התוצאות ב־2 בנובמבר 2026, בעקבות פרסום המחקר בכתב העת The Astrophysical Journal.
אין כאן דיווח שחמצן נעלם מן היקום, וגם לא בעיה באוויר של כדור הארץ. מדובר בחשבון של יסוד כימי בתוך גלקסיות רחוקות: כמה ממנו אמור היה להיווצר בכוכבים, וכמה נמצא כיום בכוכבים, בגז ובאבק שלהן. ההפרש מלמד על חילופי החומר בין הגלקסיה לסביבתה.
איך עושים חשבון של מיליארדי שנים
בפרויקט GLOW, שבראשו עומדת קריסטן וינגפילד מקווין, נעזרו החוקרים בתמונות ארכיון של טלסקופ החלל האבל. הגלקסיות במדגם קרובות מספיק כדי שאפשר יהיה להבחין בכוכבים בודדים. הצבע והבהירות שלהם מספקים מידע שממנו משחזרים את היסטוריית היווצרות הכוכבים, במקום להתייחס לכל גלקסיה ככתם אור אחד.
לפי הסבר נאס״א, הצוות שילב את נתוני האבל עם מידע מטלסקופ שפיצר וממתקני הרדיו Very Large Array ו־Australia Telescope Compact Array. החמצן נבחר בין היתר משום שאפשר למדוד אותו ולהשתמש בו כסמן לתנועת יסודות שנוצרו בכוכבים. זו אינה מדידה ישירה של כל אטום, אלא שילוב תצפיות ואומדנים.
הרוחות מסבירות חלק מהתמונה
אוניברסיטת ראטגרס, השותפה במחקר, מתארת את ההסבר שהממצאים תומכים בו: אנרגיה מכוכבים מסיביים ומפיצוצי סופרנובה מניעה זרמי גז החוצה. החמצן שנוצר בכוכבים יכול לצאת עמם מגוף הגלקסיה. לפי החוקרים, התהליך עשוי להיות יעיל יותר בסילוק החומר מכפי שמניחים מודלים ממוחשבים קיימים.
ההשוואה בין המודלים לתצפיות היא לב הסיפור. מודל יכול להצליח לשחזר מאפיין מסוים של גלקסיות ועדיין להחמיץ את כמות החומר שנשארה בהן. כאשר בודקים גם את מאזן החמצן, מתקבל מבחן נוסף להסבר הפיזיקלי. לכן הפער אינו רק מספר מפתיע, אלא אילוץ על הדרך שבה מדמים התפתחות של גלקסיות.
בגרסה הפתוחה של המאמר GLOW II מדווחים החוקרים גם על רמז להשפעת הסביבה: בגלקסיות שבסביבות צפופות יותר או בקרבת גלקסיה מסיבית הופיע פיזור גדול יותר לעבר שיעורי שימור גבוהים. החוקרים מציעים שהסביבה עשויה להשפיע על שימור, מחזור או קליטה של חומר; הממצא אינו הופך את הקרבה לשכנה להסבר יחיד לכל גלקסיה.
מה עדיין לא נפתר
חלק מהחמצן עשוי להימצא בגז הדליל שמקיף את הגלקסיות, וחלק עשוי להגיע רחוק יותר אל המרחב שביניהן. המחקר אינו ממפה את המסלול של כל החומר החסר ואינו קובע באיזה משני האזורים נמצא רובו. גם המדגם אינו מייצג אוטומטית כל גלקסיה ננסית ביקום: הוא נבחר לפי תכונות ומרחק שמאפשרים את הבדיקה.
הצעד הבא שמתאר הצוות הוא הרחבת העבודה לגלקסיות קטנות וחיוורות עוד יותר, לצד בחינה מפורטת של כוכבים מסיביים בכמה מיעדי המחקר. בכך ינסו לחבר בין מי שמייצר את היסודות לבין מה שמוציא אותם החוצה. עד אז, התוצאה החזקה היא הפער בין הייצור המשוער לכמות שנשארה; היעד הסופי של מרבית החמצן נשאר שאלה פתוחה.
נכון לבדיקה ב־3 בנובמבר 2026. הודעות נאס״א וראטגרס פורסמו ב־2 בנובמבר; גרסה מוקדמת של המאמר זמינה מ־7 באוגוסט 2026. פוז לא ביצע ניתוח עצמאי של נתוני הטלסקופים.
