כך גלשה שנאת הזרים למיינסטרים בדרום אפריקה

התמונה הגדולה

בדרום אפריקה מתרחבת בתקופה האחרונה מתיחות ציבורית סביב מהגרים, על רקע גל בולט של שנאת זרים שמקבל תאוצה ברשתות החברתיות ומשם גם בחלקים מהשיח הציבורי הרחב. במוקד ניצבת טענה שלפיה קבוצות אנטי-מהגרים אינן פועלות רק באופן ספונטני, אלא מנהלות קמפיין דיגיטלי מתואם שמטרתו להצית כעס, למסגר מהגרים כאיום ולהפוך מסרים קיצוניים ללגיטימיים יותר.

הסיפור חשוב לא רק בשל הפגיעה הישירה בקהילות מהגרים, אלא משום שהוא חושף שוב עד כמה הגבול בין קמפיין רשת לבין מציאות פוליטית ותקשורתית נעשה דק. כאשר מסרים עוינים מתחילים להופיע לא רק בפידים וברשתות, אלא גם בשפה שבה מדווחים כלי תקשורת ומדברים פוליטיקאים, ההשפעה שלהם כבר אינה נשארת בזירה המקוונת.

הטענה המרכזית

הטענה שעולה מהדיון היא שהגל הנוכחי אינו רק ביטוי לזעם חברתי אותנטי, אלא תוצאה של האצה מכוונת. לפי המשתתפים בדיון, הרשתות החברתיות משמשות מכפיל כוח: הן מאפשרות לקבוצות מאורגנות לייצר תחושה של קונצנזוס, לדחוף מסרים פשוטים וחריפים ולהפיץ האשמות קולקטיביות נגד מהגרים במהירות רבה.

במובן הזה, השאלה המרכזית איננה רק מה נאמר, אלא מי מארגן את ההפצה, מי מרוויח ממנה, ואיך שיח שבעבר היה מזוהה עם השוליים מצליח להלבין את עצמו בדרך אל מרכז הבמה. ככל שהרטוריקה הזאת נטמעת בשפה העיתונאית או הציבורית, כך קשה יותר להציג אותה כקמפיין קיצוני בלבד.

הנתונים והעדויות

בדיון השתתפו, בין השאר, המגישה קאאניתה האנטר, יועצת המחקר הבכירה איימי-נואל מביוזו מהמכון ללימודי ביטחון, כתבת אל-ג'זירה הארו מוטסה והחוקר הרמן וסרמן מהמחלקה לעיתונות באוניברסיטת סטלנבוש. עצם הרכב המשתתפים מצביע על ניסיון לבחון את התופעה מכמה זוויות: תקשורת, מחקר ביטחוני, סיקור שטח ואקדמיה.

לפי תיאור הדיון, הקמפיין הדיגיטלי של קבוצות אנטי-מהגרים הוא רכיב מרכזי בגל שנאת הזרים הנוכחי. עוד עולה כי עיתונאים בדרום אפריקה מנסים להבין מי עומד בפועל מאחורי הפעלת הרשת הזאת, לאחר שמסרים בעלי אופי גזעני או מפלה החלו לחלחל גם לסיקור חדשותי מרכזי. זהו פרט מהותי: לא רק קיומו של שיח עוין חשוב כאן, אלא הדרך שבה הוא מצליח להשפיע על המסגרות שבהן הציבור מקבל מידע.

במקביל, הדיון הרחב יותר עסק גם בניסיון של ממשלות בעולם להגביל שימוש של בני נוער ברשתות חברתיות, וכן בלחץ שמופעל בוונצואלה על עיתונאים המסקרים אסון טבע. אף שמדובר בנושאים נפרדים, שלוש הזירות יחד מדגישות את אותו ציר: מאבק על שליטה בנרטיב, על הפצת מידע ועל הגבול בין הגנה על הציבור לבין פגיעה בחופש הביטוי והעיתונות.

ניואנסים ומגבלות

לצד חומרת התמונה, חשוב להבחין בין עובדות מבוססות לבין פרשנות. הטענה בדבר קמפיין דיגיטלי מתואם מוצגת כקו מרכזי בניתוח, אך מיפוי מלא של הגורמים המארגנים, מקורות המימון או מנגנוני ההפצה אינו מוצג כאן בפירוט. לכן, לפי הקריאה האפשרית, מדובר בתופעה שנחקרת בזמן אמת ושחלק מממדיה עדיין נבדקים.

יש גם הבדל בין ביקורת על מדיניות הגירה לבין שנאת זרים. לא כל ויכוח ציבורי על הגירה הוא בהכרח הסתה, אך כאשר הדיון משתמש בהכללות, בהאשמת קבוצות שלמות ובשפה שמציגה מהגרים כאיום מובנה, הוא חוצה קו ברור. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שעיתונאים ואנשי אקדמיה בדרום אפריקה מתמקדים לא רק בתוכן המסרים, אלא גם באופן שבו התקשורת עצמה עלולה להפוך לצינור הפצה שלהם.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהמאבק איננו רק על מדיניות הגירה, אלא על מי מגדיר את המציאות עבור הציבור. המשמעות האפשרית היא שקמפיינים דיגיטליים אינם חייבים לשכנע את כולם; די להם להזיז את השפה של החדשות ושל הוויכוח הציבורי. אחת הקריאות האפשריות היא שכאשר תקשורת ממסדת מסרים קיצוניים, גם בלי לאמץ אותם במפורש, היא מסייעת להרחיב את השפעתם.