בית הנבחרים קידם שיתוף ביטחוני עמוק עם ישראל

בית הנבחרים בארה"ב אישר בשבוע שעבר את גרסתו לחוק ההסמכה לביטחון לאומי, ה-NDAA, כשהוא מותיר על כנו סעיף שנוי במחלוקת המבקש להרחיב את שיתוף הפעולה בין בסיסי התעשייה הביטחונית של ארה"ב וישראל. הסעיף, המכונה בגרסת בית הנבחרים סעיף 219, עשוי לסמן מעבר ממודל של סיוע ביטחוני ושיתופי פעולה מוגבלים למתכונת עמוקה יותר של פיתוח וייצור משותפים.

כבר כיום קיימים בין שתי המדינות פרויקטים משותפים בתחומי ההגנה, ובראשם מערכות הגנתיות כמו כיפת ברזל. ואולם, לפי נוסח ההצעה החדשה, שיתוף הפעולה אמור להתרחב ולהיות ממוסד יותר. בגרסת בית הנבחרים אף מוצע למנות בפנטגון גורם ביצוע ייעודי שתפקידו לאתר הזדמנויות לייצור משותף ולקדם אותן בתוך המערכת האמריקאית.

הסעיף החדש משנה את כללי שיתוף הפעולה

המשמעות המעשית של הסעיף היא לא רק הרחבת השותפות הטכנולוגית, אלא גם שינוי באופן שבו וושינגטון וירושלים עשויות לנהל בעתיד חלק מהקשרים הביטחוניים ביניהן. במקום להתבסס בעיקר על סיוע צבאי זר או על פרויקטים נקודתיים, הסעיף פותח פתח לאינטגרציה רחבה יותר בין התעשיות עצמן.

תומכי המהלך טוענים כי מדובר בצעד מתבקש לנוכח האתגרים הטכנולוגיים והמבצעיים של השנים האחרונות. יו"ר ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים, מייק רוג'רס, אמר כי המהלך דווקא מחזק את מנגנוני האחריות והפיקוח, משום שהוא מגדיר בעל תפקיד אחד שיהיה אחראי על ניהול התוכניות הללו.

אלא שמבקרי הסעיף סבורים שהמציאות עלולה להיות הפוכה. חבר הקונגרס הדמוקרטי רו קאנה ניסה לקדם תיקון שימחק את הסעיף במהלך הדיונים בוועדה בחודש שעבר, אך נכשל. גם חבר הקונגרס הרפובליקני תומס מאסי הביע התנגדות פומבית למהלך.

החשש: פחות בקרה, יותר מרחב תמרון לממשל

אליאס יוסוף, עמית וממלא מקום מנהל תוכנית ההגנה הקונבנציונלית במכון סטימסון, הזהיר כי מתכונת של ייצור משותף עלולה להיות חשופה לפחות פיקוח לעומת מנגנון הסיוע הצבאי הזר המסורתי, שמחייב אישור של הקונגרס. לדבריו, האופי הפחות מוגדר של שיתופי ייצור מאפשר לרשות המבצעת לנווט בקלות רבה יותר בתוך הסביבה הרגולטורית.

במילים אחרות, המבקרים חוששים שהרחבת שיתופי הפעולה לא תעמוד תמיד באותם סטנדרטים של שקיפות, דיווח ובקרה פרלמנטרית שמלווים תקציבי סיוע ישירים. זו נקודה רגישה במיוחד על רקע המחלוקת הגוברת בארה"ב סביב הסיוע הביטחוני לישראל והדרישה מצד חלק מחברי הקונגרס להציב מנגנוני אחריות ברורים יותר.

גם ג'ון ראמינג צ'אפל, יועץ לסוגיות משפט ומדיניות בתוכנית האמריקאית של הארגון Center for Civilians in Conflict, הטיל ספק בתועלת הישירה לארה"ב. לדבריו, הרחבת פרויקטים משותפים עם ישראל עלולה להעניק לישראל מנוף השפעה רחב יותר על ארה"ב ולהקשות עוד יותר על קידום אחריותיות ביחסים, במיוחד כאשר סדרי העדיפויות של שתי הממשלות אינם חופפים. הוא הוסיף כי לא ברור עד כמה ארה"ב תרוויח בפועל מהפרויקטים הללו, וכי הם עלולים גם לחשוף אותה לסיכוני ביטחון לאומי.

בבית הנבחרים עבר, בסנאט צפוי קרב מורכב יותר

למרות האישור בבית הנבחרים, הדרך להשלמת החקיקה עדיין אינה פשוטה. גם בסנאט נכלל סעיף דומה, שם הוא ממוספר כסעיף 1217, אך לפי הדיווחים כמה סנאטורים דמוקרטים כבר הודיעו שלא יצביעו על חוק התקציב הביטחוני כולו לפני שייערך דיון מסודר בנושא.

צ'אפל העריך כי הצעת החוק בסנאט נתקלה בקשיים, וכי הסבירות הגבוהה היא שבסופו של דבר יתקיים משא ומתן בין נציגי שני הבתים כדי לגבש נוסח פשרה. לדבריו, ההנחה היא שבגרסה הסופית יישאר כנראה לפחות נוסח כלשהו של הסעיף, גם אם יעבור התאמות. הוא ציין גם כי חבר הקונגרס אדם סמית, הדמוקרט הבכיר בוועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים, הביע התנגדות לסעיף, אך לא ברור אם יתעקש על הסרתו במגעים על נוסח סופי.

יוסוף סבור שגם אם הסעיף יאושר בסופו של דבר, למחוקקים עדיין יש אפשרות להשפיע על האופן שבו ייושם. לדבריו, על הקונגרס לסגור פערים רגולטוריים שהממשל השתמש בהם בעבר כדי לעקוף מנגנוני אחריות ושקיפות, בין השאר באמצעות הגדרות ברורות יותר, חובות דיווח והרחבת כלי הבקרה. בשלב זה, גרסת בית הנבחרים אושרה, והדיון עובר לזירת המו"מ מול הסנאט על נוסח החוק הסופי.