קנגורו ענק שרד בגינאה החדשה עד לפני 6,500 שנה

קנגורו ענק שחי בגינאה החדשה שרד עד לפני כ-6,500 שנה, הרבה אחרי התקופות הקדומות שבהן נהוג היה למקם את היעלמותם של יונקים גדולים באזור. הממצא החדש, שנוגע לאוכלוסיות שחיו לאורך החוף, מצביע על כך שמין יוצא דופן זה המשיך להתקיים אלפי שנים לאחר שקרוביו נעלמו מנופי ההרים ומאזורים אחרים.

מההרים אל קו החוף

העדויות המוקדמות למין הזה מתארות בעל חיים שחי לפני כ-50 אלף שנה ביערות הגשם ההרריים של גינאה החדשה — סביבה שונה מאוד מזו שבה אותרו כעת שרידיו המאוחרים יותר. המעבר מהקשר של אזורי הרים לחוף מלמד שהמין, או לפחות חלק מאוכלוסיותיו, הצליח להסתגל לתנאים משתנים ולשרוד בנישות אקולוגיות מגוונות לאורך זמן רב מהמשוער.

המשמעות המדעית רחבה: במקום היעלמות מהירה יחסית של מגפאונה מקומית, מסתמנת תמונה מורכבת יותר, שבה מינים גדולים החזיקו מעמד באזורים מבודדים או יציבים מבחינה סביבתית. גינאה החדשה, שנחשבת זה שנים לאזור מפתח בחקר האבולוציה וההתיישבות האנושית בדרום-מערב האוקיינוס השקט, מקבלת כעת משקל נוסף גם כמרחב שבו מינים קדומים הצליחו לשרוד זמן רב.

למה התאריך החדש חשוב

תיארוך הישרדותו של הקנגורו הענק לתקופה כה מאוחרת משנה את לוח הזמנים של ההיכחדות באזור, ומחייב בחינה מחדש של הסיבות האפשריות להיעלמותו. אם המין התקיים עד לפני כמה אלפי שנים בלבד, קשה יותר לייחס את היעלמותו לאירוע קדום יחיד, ויש מקום לבחון שילוב של שינויים סביבתיים, לחץ אנושי מקומי ותמורות בבתי הגידול.

מעבר לשאלת המין עצמו, הממצא תורם לדיון רחב יותר על הישרדותם של בעלי חיים גדולים באיים ובאזורים מבודדים. פעמים רבות מקומות כאלה פועלים כמקלט אקולוגי, שבו אוכלוסיות אחרונות של מינים עתיקים ממשיכות להתקיים גם לאחר שנעלמו מחלקים אחרים של תפוצתן. במקרה של גינאה החדשה, נראה שהחוף סיפק תנאים שאפשרו את ההישרדות המאוחרת הזאת.

הנתון החדש מציב את גינאה החדשה כאחד האתרים החשובים להבנת קצב ההיעלמות של מגפאונה באזור הפסיפי, ומחדד כי ההיסטוריה של בעלי החיים הגדולים באי הייתה ארוכה ומורכבת יותר מכפי שסברו עד כה.