גל רביב: חולמת WNBA, ממוקדת בנבחרת

גל רביב, אחת השחקניות הבולטות שצמחו כאן בשנים האחרונות, מתייצבת שוב במדי נבחרת ישראל לעתודה לקראת אליפות אירופה, עם מטען מרשים של הישגים, ניסיון אמריקאי והילה של מי שכבר מסומנת כדבר הבא בכדורסל הנשים הישראלי. בגיל 19, אחרי מסלול מרשים בנבחרות הצעירות ועונה מאתגרת במיאמי, הרכזת לא מסתירה את ההתרגשות — אבל גם לא שוכחת את המטרה: לדחוף את ישראל הכי רחוק שאפשר.

הקפטן על הקצב

רביב כבר הספיקה להוביל את הנבחרות הצעירות של ישראל לרגעים נדירים, כולל הופעה באליפות העולם לנערות, מקום רביעי באליפות אירופה לנערות ומקום שישי באליפות אירופה לעתודה. בעונה שעברה היא גם הייתה מהדמויות המרכזיות בניצחון היוקרתי על צרפת, משחק שהמחיש שוב את האופי, השליטה בקצב והאחריות שהיא לוקחת על עצמה ברגעי ההכרעה.

בראיון אמרה רביב כי התחושה לפני האליפות היא של "התרגשות מטורפת", והדגישה שהנבחרת מגיעה כדי לתת הכל ולכוון הכי גבוה שאפשר. לדבריה, השילוב בין צוות מקצועי איכותי למחזור חזק של שחקניות יצר חיבור טוב מאוד, כזה שמורגש לא רק בחדר ההלבשה אלא גם על הפרקט.

המסע לאמריקה וההתבגרות במיאמי

הסיפור של רביב יצא מגבולות הכדורסל הישראלי כבר בגיל 15, כשעברה לאקדמיית בלה ויסטה. מאז היא בונה את עצמה במסלול האמריקאי, והיום היא כבר נחשבת לאחת משחקניות השנה השנייה המוערכות במכללות. אחרי תקופה מוצלחת בקוויניפיאק, שבה גרפה שורה של תארים אישיים, היא עברה למיאמי מתוך רצון לאתגר את עצמה בסביבה תחרותית יותר.

לדבריה, השנה האחרונה בארצות הברית הייתה משמעותית מאוד מבחינתה. היא סיפרה שהתבגרה, למדה לשחק ברמה הגבוהה ביותר והבינה עד כמה המשחק שם שונה — מהיר יותר, פיזי יותר ותובעני בהרבה. לצד זה, היא הודתה שהמרחק מהבית הוא קושי שלא באמת נעלם, ובמיוחד בתקופה הנוכחית הוא מורגש אפילו יותר.

רביב גם הפכה לדמות מסייעת עבור שחקניות ישראליות צעירות שיוצאות למסלול המכללות. לדבריה, היא ניסתה לחלוק את הניסיון שצברה ולעזור לאחרות להבין טוב יותר את המעבר החד לסביבה חדשה, גם מקצועית וגם אישית.

המסכה, הפציעה וההחלטה להישאר

העונה שלה במיאמי לא זרמה על מי מנוחות. היו בה משחקים טובים, קטעים של תנופה, אבל גם מכה לא פשוטה בדמות שבר באף שנגרם במהלך אימון. הפציעה חייבה אותה לשחק כשלושה חודשים עם מסכה — שינוי שהכביד על סגנון המשחק שלה והשפיע, לדבריה, גם על האחוזים מהשדה. רביב תיארה את התקופה הזאת כיחסי אהבה-שנאה עם המסכה, והבהירה שהיא מקווה שלא תצטרך לחזור אליה.

למרות הקשיים, היא החליטה להמשיך לעונה נוספת במיאמי. לדבריה, לקח לה זמן ללמוד את המאמנת טרישה קולופ ולהבין את הדרישות שלה, אבל ככל שהעונה התקדמה היא הרגישה נוח יותר, התחברה לקבוצה וביססה את מקומה. מבחינתה, ההיכרות עם המערכת והתפקיד הברור נותנים לה בסיס טוב להגיע לעונה הבאה מוכנה יותר ולנסות להוביל את מיאמי לטורניר המכללות.

החלום הגדול, השליחות הלאומית

סביב רביב יש כבר לא מעט באזז. בשנתיים האחרונות היא הפכה למנהיגה הברורה של הנבחרות הצעירות, ובארצות הברית כבר מזכירים אותה כפוטנציאל לבחירה גבוהה בדראפט 2028. ועדיין, היא בוחרת לבלום את הרעש. לטענתה, המחמאות מרגשות ומחמיאות, אבל הדרך עוד ארוכה, והיא מעדיפה להתקדם צעד אחר צעד.

כשהתבקשה להתייחס ל-WNBA וליורוליג, רביב לא הסתירה שיש מחשבות על הבמות הגדולות ביותר. לדבריה, אלה בהחלט מטרות שהיא מכוונת אליהן, אך כרגע הן לא במרכז תשומת הלב שלה. הפוקוס המיידי, כך הבהירה, הוא קודם כל הנבחרת, ולאחר מכן העונה במיאמי והניסיון להיות שם הכי טובה שאפשר.

במקביל, רביב הדגישה שהמחויבות שלה לנבחרת ישראל אינה עניין סמלי בלבד. כמי שמשרתת בצה"ל כספורטאית עילוי, היא אמרה שהנבחרת היא מבחינתה זכות ושירות למדינה, והבהירה שכל עוד תהיה זמינה ותוכל לתרום — היא תתייצב. את הקיץ הקרוב היא פותחת, אם כך, עם מדים כחול-לבן, מפתחות המשחק בידיים והמון ציפיות על הכתפיים.

רביב מגיעה לאליפות אירופה לעתודה אחרי מסלול שכבר עכשיו מסמן אותה כאחת מאבני היסוד של הכדורסל הישראלי לשנים הבאות, ובשלב הזה היא בוחרת להישאר עם הרגליים על הקרקע: קודם הנבחרת, אחר כך מיאמי, ורק בהמשך החלומות על הבמות הגדולות בעולם.