חיידק מצפרדע חיסל גידולי סרטן בעכברים

צוות חוקרים מהמכון היפני המתקדם למדע ולטכנולוגיה, JAIST, מדווח כי חיידק טבעי שבודד ממערכת העיכול של צפרדע עצים יפנית הצליח להעלים לחלוטין גידולי מעי גס במודל עכברים לאחר טיפול אחד בלבד. המחקר, שפורסם בכתב העת Gut Microbes, מציג גישה שונה יחסית בתחום הטיפולים הבקטריאליים בסרטן: לא שינוי כללי של אוכלוסיית חיידקי המעי, אלא שימוש בזן חיידקי חי שנשלח ישירות לזרם הדם כדי לאתר גידולים ולפעול נגדם.

מ-45 זנים שנבדקו, חיידק אחד בלט במיוחד

החוקרים אספו 45 זני חיידקים ממעיים של כמה בעלי חיים, בהם צפרדע העצים היפנית, טריטון יפני ולטאה יפנית. לאחר סינון ראשוני, תשעה זנים הראו פוטנציאל אנטי-סרטני, אך הזן Ewingella americana היה הבולט שבהם. במודל של סרטן המעי הגס בעכברים, מנה תוך-ורידית אחת של החיידק הובילה, לפי החוקרים, לשיעור תגובה מלאה של 100% — כלומר היעלמות מוחלטת של כל הגידולים שניתנו למדידה.

לדברי הצוות, התוצאה הייתה טובה יותר גם בהשוואה לטיפולים מקובלים שנכללו בניסוי, ובהם נוגדן anti-PD-L1 ממשפחת מעכבי נקודות הבקרה החיסוניות וכן התרופה הכימותרפית דוקסורוביצין ליפוזומלי. עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בתוצאות שהתקבלו בעכברים בלבד, ולכן יש לראות בהן הוכחת היתכנות מוקדמת ולא בסיס למסקנות קליניות מיידיות.

התקפה כפולה: גם חיסול תאים סרטניים, גם גיוס מערכת החיסון

לפי ממצאי המחקר, החיידק פועל בשני מנגנונים משלימים. מצד אחד, הוא תוקף ישירות את אזורי הגידול. E. americana הוא חיידק שמסוגל לגדול גם בסביבה עשירה בחמצן וגם בסביבה דלה בחמצן — תכונה חשובה במיוחד בגידולים מוצקים, שבהם יש לעיתים אזורים עניים בחמצן. בתוך 24 שעות מהטיפול, אוכלוסיית החיידקים בתוך הגידול גדלה פי 3,000 בקירוב, ובכך, לפי החוקרים, תרמה לנזק ישיר לתאי הסרטן.

מן הצד השני, נוכחות החיידק בתוך הגידול משכה למקום תאי חיסון שונים, ובהם תאי T, תאי B ונויטרופילים. תאים אלה הפרישו מולקולות דלקתיות כמו TNF-α ו-IFN-γ, שהגבירה את התגובה החיסונית המקומית וסייעה בהרג תאי הגידול. המשמעות היא שהחיידק אינו רק "נשא" שמגיע לגידול, אלא סוכן פעיל שמייצר מתקפה ביולוגית משולבת.

למה החיידק כמעט לא הגיע לרקמות בריאות

אחד הממצאים הבולטים במחקר היה הנטייה של החיידק להצטבר כמעט רק בתוך הגידולים, בלי התיישבות ניכרת באיברים בריאים. החוקרים מסבירים זאת בשילוב של כמה תנאים שמאפיינים רקמה סרטנית: רמות חמצן נמוכות שמעודדות התרבות חיידקית, כלי דם דולפים שמקלים על חדירת חיידקים מהרכב הדם אל תוך הגידול, ושינויים מטבוליים מקומיים שמספקים חומרי הזנה.

בנוסף, תאי סרטן רבים מבטאים את החלבון CD47, ששולח למערכת החיסון מעין אות של "אל תאכלו אותי". לדברי החוקרים, הדיכוי החיסוני המקומי הזה עשוי לסייע גם לשרידות החיידק בסביבת הגידול. השילוב בין כל הגורמים הללו יוצר, לפי ההסבר שהוצג במחקר, יעד מועדף שבו החיידק יכול להתרבות מבלי להתבסס ברקמות תקינות.

ומה לגבי בטיחות? בינתיים, ממצאים מעודדים בלבד

החוקרים בחנו גם את פרופיל הבטיחות של הטיפול. לדבריהם, החיידקים נוקו במהירות יחסית מזרם הדם: זמן מחצית החיים עמד על כ-1.2 שעות, ולאחר 24 שעות לא ניתן היה עוד לזהותם. בבדיקות שבוצעו לא נמצאה התיישבות חיידקית בכבד, בטחול, בריאות, בכליות או בלב.

עוד דווח כי הטיפול גרם לדלקת קלה וחולפת בלבד, שחזרה לערכים תקינים בתוך 72 שעות. במהלך תקופת מעקב של 60 יום לא נמצאו סימנים לרעילות כרונית. גם כאן חשוב להדגיש: נתוני הבטיחות מתייחסים לניסוי בחיות מעבדה, ואינם מבטיחים פרופיל דומה בבני אדם.

השלב הבא: בדיקה בסוגי סרטן נוספים

המחקר הנוכחי מתמקד בסרטן המעי הגס, אך החוקרים סבורים שהגישה עשויה להתאים גם לגידולים מוצקים אחרים, בהם סרטן השד, סרטן הלבלב ומלנומה. הם מתכננים לבחון בהמשך שיטות מתן שונות, למשל חלוקת מינון או הזרקה ישירה לגידול, וכן שילוב של החיידק עם כימותרפיה או אימונותרפיה קיימות.

מעבר לתוצאה הספציפית, המחקר מצביע על כיוון רחב יותר: חיפוש אחר תרופות עתידיות במגוון הביולוגי של בעלי חיים וסביבות טבעיות. בשלב זה, הממצא המרכזי הוא שחיידק טבעי אחד הצליח בניסוי פרה-קליני למקד את עצמו בגידול, להפעיל את מערכת החיסון ולהעלים גידולים בעכברים לאחר מנה יחידה.