נפגעות אפשטיין מנסות לבלום את מועמדת טראמפ

מה קרה

שנים לאחר שג'פרי אפשטיין מת בכלא, הנשים שנפגעו ממנו ממשיכות להיאבק כדי שהפרשה לא תסתיים רק בכותרות על אנשי כוח, מסמכים חסויים ונזק פוליטי. במקום לאפשר לסיפור להישאר סביב שמות מפורסמים וקשרים בצמרת, הן מבקשות להחזיר את מרכז הכובד לשאלת האחריות: מי ידע, מי התעלם, ומי צריך לשאת בתוצאות.

כעת המאבק הזה מקבל יעד חדש. ניצולות הפרשה מנסות לבלום את מועמדת דונלד טראמפ לתפקיד התובעת הכללית של ארצות הברית, במהלך שממחיש עד כמה מבחינתן התיק של אפשטיין לא נסגר. עצם הניסיון להשפיע על מינוי כה בכיר מלמד שהמאבק כבר אינו רק על העבר, אלא גם על זהות האנשים שינהלו בעתיד את מערכות האכיפה והמשפט.

למה זה חשוב

פרשת אפשטיין הפכה מזמן ליותר מתיק פלילי נקודתי. היא נגעה בלב היחסים בין הון, כוח, פוליטיקה ומערכת המשפט האמריקאית. במשך שנים, חלק ניכר מהשיח הציבורי התרכז בשאלות על רשימות שמות, קשרים עם דמויות בכירות וההשלכות הפוליטיות של חשיפת חומרים שונים. אלא שמבחינת הנפגעות, זהו רק חלק מהסיפור — ולעתים אפילו החלק שמסתיר את העיקר.

המאבק שלהן מזכיר שהסוגיה המרכזית אינה רק מי התרועע עם אפשטיין, אלא כיצד אדם בעל קשרים ומשאבים הצליח, לפי העדויות שנחשפו לאורך השנים, לפעול זמן כה רב מבלי להיעצר בזמן. במובן הזה, הדרישה שלהן היא לא רק להכרה אישית אלא גם לבחינה של כשלי המערכת: אכיפה, חקירה, הסדרים משפטיים והיחס לנפגעות עבירות מין כאשר החשוד הוא אדם רב-השפעה.

העובדה שהמאבק עובר כעת לזירת המינויים בוושינגטון מוסיפה לו משמעות רחבה עוד יותר. התובעת הכללית בארצות הברית היא דמות מרכזית בקביעת סדרי עדיפויות של מערכת אכיפת החוק הפדרלית. לכן, מבחינת הנפגעות, זהות האדם שימלא את התפקיד עשויה לשקף אם המערכת הפנימה את לקחי הפרשה או מעדיפה להמשיך הלאה בלי חשבון נפש מלא.

ההשלכות האפשריות

המשמעות האפשרית הראשונה היא העמקת הלחץ הציבורי סביב כל מינוי בכיר הקשור למערכת המשפט והממשל. אם המאבק של הנפגעות יצבור תהודה, ייתכן שכל מועמד או מועמדת יידרשו להציג עמדה ברורה יותר בנושאים של אחריות ממסדית, טיפול בנפגעות ושקיפות בתיקים רגישים.

ייתכן גם שהפרשה תמשיך ללוות את הזירה הפוליטית האמריקאית, לא רק כעבר מביך אלא כמבחן עכשווי לאמון במוסדות. אחת הקריאות האפשריות היא שניצולות אפשטיין מבקשות למנוע מצב שבו הפרשה משמשת רק כלי לניגוח פוליטי בין מחנות, בזמן שהשאלות המעשיות על צדק, תיקון ואכיפה נשחקות.

מנגד, יש גם אפשרות שהמאבק יתקל בהתנגדות מצד מי שיטענו כי ניסיון לקשור בין מינוי פוליטי לבין פרשה פלילית ישנה הוא צעד מרחיק לכת. אבל גם במקרה כזה, עצם ההתארגנות מלמדת שהנפגעות אינן מוכנות להסתפק בהכרה סמלית. מבחינתן, אחריות נמדדת גם בהחלטות שמתקבלות היום במסדרונות השלטון.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהסיפור של אפשטיין כבר אינו רק סיפור על אדם אחד שמת, אלא על מערכת שלמה שנבחנת בדיעבד ובהווה. המשמעות האפשרית היא שניצולות הפרשה מנסות לשנות את מסגרת הדיון: פחות סקרנות סביב שמות מפורסמים, ויותר לחץ קונקרטי על מוקדי הכוח שיכולים לעצב את גבולות האחריות בעתיד.