האם ארה"ב באמת תשקול לכבוש איים איראניים?

התמונה הגדולה

התקיפות שביצעו כוחות אמריקאיים בימים האחרונים נגד האיים קשם, קיש ואבו מוסא, לצד פגיעות בערי נמל בדרום איראן ובהן בנדר עבאס, הרחיבו את השאלה שמרחפת מעל העימות בין וושינגטון לטהרן מאז השבועות הראשונים שלו: האם ארה"ב מתקדמת מעבר ללחץ אווירי וימי, לעבר מהלך של תפיסת שטח ממשי?

הדיון הזה התחזק אחרי שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ סירב בראיון לפוקס ניוז לשלול אפשרות של מבצע כזה. כשנשאל על אפשרות להשתלטות על שטח איראני, השיב כי אינו יכול לומר זאת משום שדבר כזה יהיה, לדבריו, "טיפשי". זו לא התחייבות, אבל גם לא הכחשה — ולכן בוושינגטון, בטהרן ובמדינות המפרץ בוחנים מחדש עד כמה התרחיש הזה נמצא באמת על השולחן.

הטענה המרכזית

הקו המשותף לשני המומחים שצוטטו בדיון הוא ברור: לארה"ב יש יכולת צבאית לבצע מהלך מוגבל של תפיסת אי איראני, אבל הבעיה מתחילה ביום שאחרי. אנדראס קריג, מרצה בכיר ללימודי ביטחון בקינגס קולג' לונדון, אמר כי במובן הטקטי הצר, שילוב של עליונות אווירית, כוח ימי ויכולות נחיתה אמפיביות עשוי לאפשר לארה"ב להשתלט על אי קטן. עם זאת, לדבריו, לכבוש זמנית יעד כזה שונה מאוד מלהחזיק בו, לספק לו הגנה ואספקה, ולתרגם את המהלך לרווח אסטרטגי אמיתי.

נאדר האשמי, פרופסור לפוליטיקה של המזרח התיכון באוניברסיטת ג'ורג'טאון, הציג עמדה דומה אך ספקנית יותר: היכולת האמריקאית קיימת, אך השאלה האמיתית היא המחיר. לדבריו, עצם האפשרות התיאורטית אינה הופכת את המהלך למעשי או סביר מבחינה פוליטית וצבאית.

הנתונים והעדויות

לפי ההערכות שהובאו בדיון, לארה"ב מוצבים במזרח התיכון כ-50 אלף חיילים, בבסיסים קבועים ובאתרים קדמיים קטנים יותר. קריג העריך כי גם מבצע מוגבל יחסית ידרוש כוח פתיחה של לפחות 5,000 עד 10,000 איש, לא רק לוחמים אלא גם מערכי הגנה אווירית, הנדסה, לוגיסטיקה, רפואה ופיקוד. אם מדובר בכמה איים במקביל, או ביעד שחורג מתפיסה ראשונית בלבד, המספרים עשויים לטפס במהירות.

הקושי גדול במיוחד במקרה של קשם, אי גדול שנמצא ממש מול היבשת האיראנית ולא כמאחז מבודד. איים קטנים יותר עשויים להיות פגיעים יותר למהלך מהיר, אבל גם הם יישארו בטווח של ארטילריה איראנית, כטב"מים, טילים וכלי שיט קטנים. קריג הזהיר כי בתנאים כאלה, כוח אמריקאי על האיים עלול להפוך למוצב מותקף דרך קבע, בעוד איראן אינה נדרשת לכבוש אותם מחדש מיד — די לה לשחוק את הכוח שמחזיק בהם.

נקודה מרכזית נוספת נוגעת למטרת העל שמוצגת לעתים למהלך כזה: הגנה על חופש השיט במצרי הורמוז. קריג טען שגם אם ארה"ב תתפוס כמה איים, איראן תוכל להמשיך לאיים על תנועת כלי השיט מן היבשת, באמצעות טילים וכטב"מים. כדי לנטרל באמת את היכולת הזאת, לדבריו, יהיה צורך בתקיפה נרחבת ומתמשכת של מערכי ההגנה והאש לאורך רצועה רחבה בחוף הדרומי של איראן — ובשלב הזה כבר לא מדובר במבצע מוגבל על איים, אלא בפתחו של עימות קרקעי רחב בהרבה.

האשמי הוסיף כי מהלך כזה ידרוש גם מחיר פוליטי פנימי כבד בארה"ב. לדבריו, אבדות אמריקאיות והסתבכות ארוכה בשטח איראני עלולות לעורר התנגדות חריפה מבית, כולל בקרב הבסיס הפוליטי של טראמפ, ולהצית מחדש השוואות למלחמת עיראק.

ניואנסים ומגבלות

חשוב להבחין בין יכולת צבאית כללית לבין היתכנות ממשית. העובדה שארה"ב מסוגלת, לכאורה, להנחית כוח ולתפוס אי אינה אומרת שוושינגטון אכן מתכוונת לעשות זאת. גם ההתבטאות של טראמפ אינה הכרזה על מבצע, אלא השארת עמימות. לפי הקריאה האפשרית, זו יכולה להיות גם רטוריקה שנועדה להגביר לחץ על איראן בלי להתחייב לצעד קונקרטי.

בנוסף, חלק מן הדיון נשען על הערכות מומחים ולא על החלטה מבצעית שפורסמה רשמית. יש גם פער בין הישג צבאי סמלי — תמונה של דגל על אי — לבין השפעה אסטרטגית ארוכת טווח. ייתכן שמהלך כזה, אם יקרה, דווקא יחריף את הפגיעה בנתיבי הסחר: איראן עלולה לראות בו הסלמה חריפה, להגביר מיקוש במצר, לתקוף כלי שיט, לפגוע בבסיסים אמריקאיים באזור ולסכן תשתיות אנרגיה במפרץ.

גם מבחינת מדינות המפרץ, התמונה מורכבת. הן רוצות שיט פתוח ובטוח במצרי הורמוז, אך חוששות להיתפס כבסיס זינוק למתקפה אמריקאית ולהפוך ליעד ישיר לתגובה איראנית. לכן, גם בעלות בריתה של וושינגטון עשויות לראות במהלך כזה צעד שמגדיל סיכון אזורי במקום לצמצם אותו.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהדיון על תפיסת איים איראניים נשמע צבאי, אבל המשמעות האפשרית שלו היא פוליטית ואזורית לא פחות. אחת הקריאות האפשריות היא שהעמימות האמריקאית נועדה לייצר הרתעה, לא בהכרח להכין פלישה. ייתכן שהשאלה החשובה אינה אם ארה"ב יכולה לכבוש אי, אלא אם היא מוכנה לשלם את המחיר של להישאר עליו.