מדע וחלל
שליטה בכיראליות מגנטית עשויה להגדיל את צפיפות הזיכרון
📌 בקיצור
- חוקרים בוחנים שליטה בכיראליות מגנטית כדי לשפר התקני זיכרון
- המטרה היא להפחית הפרעות בין רכיבים מגנטיים זעירים וצפופים
- היישום עשוי לאפשר לדחוס יותר מידע באותו נפח אחסון
המאמץ להגדיל את קיבולת האחסון במחשבים נתקל בשנים האחרונות במגבלה פיזיקלית מוכרת: ככל שמקטינים את הרכיבים המגנטיים שבתוך התקן הזיכרון ומקרבים אותם זה לזה, כך גוברת הסכנה שהם ישפיעו זה על זה ויפגעו בפעולה התקינה. כעת מצביעים חוקרים על כיוון שעשוי לעקוף חלק מהמכשול הזה — שליטה בכיראליות מגנטית, כלומר בכיוון או בסידור המובנה של המבנה המגנטי ברכיב.
למה מזעור רכיבי הזיכרון יוצר בעיה
התקני אחסון מגנטיים, ובהם גם כוננים קשיחים, מייצגים מידע דיגיטלי בעזרת מגנטים זעירים שמסמנים מצבי 0 ו-1. במשך שנים, הדרך לשפר ביצועים ולהגדיל קיבולת הייתה לצופף עוד ועוד רכיבים כאלה על שטח קטן יותר. אלא שככל שהמרחק ביניהם קטן, השדות המגנטיים שכל רכיב מייצר מתחילים לזלוג לסביבתו ולהשפיע על רכיבים שכנים.
ההשפעה הזאת עלולה לגרום לשיבושים תפעוליים: קריאה לא מדויקת של מידע, קושי לשמור על יציבות הנתון שנכתב, ופגיעה באמינות של המערכת כולה. במילים אחרות, לא מספיק רק לייצר רכיב קטן יותר — צריך גם לוודא שהוא לא "מדבר" בעוצמה רבה מדי עם השכן שלו.
כך כיראליות מגנטית עשויה לצמצם הפרעות
כאן נכנסת לתמונה הכיראליות המגנטית. בעולם הפיזיקה, כיראליות מתארת תכונה של מבנה שיש לו "כיווניות" פנימית או העדפה לסידור מסוים, בדומה להבדל בין יד ימין ליד שמאל. כאשר מיישמים את הרעיון הזה במערכות מגנטיות, אפשר עקרונית לשלוט בצורה מדויקת יותר באופן שבו הספינים או הדפוסים המגנטיים מסתדרים בתוך החומר.
שליטה כזאת עשויה לסייע למהנדסים לעצב רכיבי זיכרון שיוצרים פחות השפעה לא רצויה על סביבתם, גם כאשר הם ארוזים בצפיפות גבוהה מאוד. אם אכן ניתן יהיה לייצב את המבנים המגנטיים ולכוון את האינטראקציות ביניהם, המשמעות המעשית תהיה אפשרות לדחוס יותר ביטים של מידע לאותו שטח פיזי, בלי לשלם במחיר של תקלות או ירידה בביצועים.
המשמעות לתעשיית האחסון
החשיבות של כיוון המחקר הזה חורגת מעבר לכוננים קשיחים מסורתיים. בעידן שבו מרכזי נתונים, מחשוב עתיר ביצועים והתקני קצה צורכים כמויות גדלות של אחסון, כל שיפור בצפיפות הזיכרון יכול להשפיע על עלויות, על צריכת אנרגיה ועל היכולת להמשיך למזער חומרה מבלי להיתקל בתקרת ביצועים.
אם השליטה בכיראליות מגנטית תעבור מהמעבדה ליישום הנדסי, היא עשויה להפוך לכלי חשוב בדור הבא של רכיבי הזיכרון המגנטיים. בשלב הזה, הכיוון המרכזי ברור: במקום רק להקטין רכיבים, לנסות לשלוט טוב יותר בפיזיקה הפנימית שלהם כדי לאפשר אחסון צפוף, יציב ויעיל יותר.
המחקר מציב אפוא מוקד חדש במרוץ להגדלת קיבולת הזיכרון: לא רק כמה קטן אפשר לייצר כל רכיב, אלא עד כמה אפשר לנהל במדויק את ההתנהגות המגנטית שלו בתוך מערך צפוף של רכיבים שכנים.
עוד במדע וחלל
טלסקופ רומן שוגר בהצלחה — עם שדה ראייה רחב לפחות פי 100 מהאבל
טלסקופ החלל ננסי גרייס רומן של נאס״א שוגר בהצלחה והחל במסע של כשלושה חודשים לנקודת L2, במרחק כ־1.5 מיליון ק״מ מכדור הארץ. לאחר השלמת הבדיקות והכיולים הוא צפוי לסרוק אזורים עצומים ביקום, לחקור חומר אפל ואנרגיה אפלה ולהדגים טכנולוגיה לצילום ישיר של כוכבי לכת רחוקים.
מחקר: פערי גאות של כמעט מטר באותו מפרץ
מחקר חדש מצביע על כך שגם בתוך אותו מפרץ עצמו, מפלס הגאות אינו אחיד ויכול להשתנות בעשרות סנטימטרים עד כמעט מטר בין חוף לחוף. הממצאים, שהתבססו על עשרות שנים של צילומי לוויין, מאפשרים לראשונה למדוד את תנועת הים בקנה מידה מקומי מאוד ולחדד את ההבנה של דפוסי הגאות לאורך החוף.
מחקר: 3 דקות ספרינטים שינו את הדם
מחקר חדש מצא כי פרצי מאמץ קצרים ועצימים יצרו תגובה ביולוגית חריפה ומיידית בהרכב הדם, גדולה בהרבה מזו שנרשמה לאחר אימון מתון וממושך. החוקרים זיהו שינויים בחלבונים ובמטבוליטים שנקשרו גם לסיכון נמוך יותר להשמנה, סוכרת מסוג 2 והפרעות מטבוליות נוספות.
החלל משנה גם את הדרך שבה בולעים
שהייה בחלל עשויה להשפיע לא רק על השרירים, העצמות ושיווי המשקל של אסטרונאוטים, אלא גם על פעולות יומיומיות בסיסיות כמו בליעה, אכילה ושתייה. השינויים הללו קשורים, בין השאר, לתחושת גודש בפנים, להיחלשות מסוימת של חוש הטעם ולתנאי מיקרו-כבידה שמשנים את האופן שבו הגוף מתמודד עם מזון ונוזלים.