סין החילה חוק אתני שמעורר חשש לדיכוי

סין החילה היום חוק חדש בתחום האתני, שבבייג'ינג מציגים ככלי לחיזוק הלכידות בין הקבוצות השונות במדינה, אך מבקריו רואים בו צעד נוסף במאמץ של המשטר לעצב זהות לאומית אחידה ולהחליש מאפיינים תרבותיים של מיעוטים. החוק, שנכנס לתוקף ביום רביעי, מגיע על רקע שנים של מדיניות נוקשה כלפי קבוצות כמו האויגורים, הטיבטים והמונגולים, ובמרכזו קביעה שלפיה יש להעמיק את תחושת ה"קהילה" של העם הסיני תחת הנהגת המפלגה הקומוניסטית.

מבית הספר ועד הדיור

החוק, המכונה "חוק האחדות האתנית וקידום ההתפתחות", אוסר פעולות שמוגדרות כפגיעה באחדות האתנית או כיצירת פילוג בין 56 הקבוצות שהמדינה מכירה בהן רשמית. אחד הסעיפים הבולטים בו קובע כי מנדרינית תהיה השפה המרכזית בגנים ובבתי הספר. המשמעות המעשית היא צמצום נוסף של המרחב שניתן עד כה לשפות ילידיות בקהילות מיעוט, שבהן נהגו ללמוד בשפת האם לצד השפה הרשמית.

בנוסף, תוכניות הלימודים נדרשות מעתה לטפח "תחושת קהילתיות חזקה של העם הסיני", והורים מחויבים, לפי נוסח החוק, לחנך את ילדיהם לאהבת המפלגה הקומוניסטית והעם הסיני. גם מוסדות תרבות נקראים ליישר קו עם המסר הזה: מוזיאונים, ספריות וגופים ציבוריים אחרים מתבקשים לקדם אירועים שישקפו את ההיסטוריה הסינית ואת "השגשוג הלאומי". סעיף נוסף, העוסק ב"הטמעה אתנית" במדיניות הדיור, מדאיג במיוחד פעילים, הסבורים כי הוא עשוי לשמש בסיס להעברת אוכלוסיות ולשינוי כפוי של המרקם החברתי באזורים רגישים.

הסעיף שמעורר הד בינלאומי

החלק הדרמטי ביותר מבחינת המבקרים הוא הסמכות שהחוק מעניק לרשויות לפעול גם נגד יחידים וארגונים שמחוץ לסין, אם ייקבע שהם חותרים תחת האחדות האתנית או יוצרים פילוג. בעיני ארגוני זכויות אדם, זהו מסר שמכוון לא רק כלפי אזרחים בתוך סין, אלא גם אל גולים, אנשי אקדמיה, עיתונאים ופעילים הפועלים מעבר לים.

בשנים האחרונות נשמעו שוב ושוב טענות מצד סינים החיים בחו"ל כי ביקורת שהשמיעו על המשטר הובילה ללחץ על בני משפחותיהם שנותרו במדינה. במקביל הועלו טענות על פעילות מעקב והפחדה נגד קהילות גולים, לרבות האשמות על הקמת "תחנות משטרה" מחוץ לסין לצורכי ניטור והפעלת לחץ. החוק החדש נתפס כעת, בעיני מבקריו, כבסיס משפטי רחב יותר למהלכים מסוג זה.

המשך ישיר למדיניות של שי

נשיא סין שי ג'ינפינג הדגיש את חשיבות החוק בנאום שנשא בבייג'ינג, במסגרת אירוע לציון 105 שנה להקמת המפלגה הקומוניסטית. הוא קרא לחברי המפלגה, לדבריו, "להמשיך לגבש ולחזק את האחדות הנפלאה של כל הקבוצות האתניות". המסר הזה משתלב במדיניות שמוביל שי מאז עלייתו לשלטון ב-2012, שבמסגרתה התחזקה שליטת המרכז גם בתחומים של זהות, תרבות וחינוך.

הרקע לחוק אינו תיאורטי בלבד. בעשור הקודם הועברו המוני אויגורים מוסלמים בשינג'יאנג ל"מחנות חינוך מחדש", צעד שעורר גינויים בינלאומיים חריפים. באו"ם נשמעו בעבר האשמות כי המעשים באזור גובלים בפשעים נגד האנושות. גם בטיבט נמשכת זה שנים מדיניות של דיכוי פוליטי ותרבותי, וב-2020 דוכאו מחאות של בני המיעוט המונגולי נגד צמצום השימוש בשפתם במערכת החינוך.

שרה ברוקס, סגנית המנהל האזורי של אמנסטי אינטרנשיונל, אמרה כי "במקום להגן על גיוון ושוויון, החוק דורש אחידות". לדבריה, גם פעילות ציבורית לא אלימה למען זכויות מיעוטים עלולה להיות מוגדרת כפגיעה באחדות האתנית. ג'יימס לייבולד, פרופסור מאוניברסיטת לה טרוב במלבורן המתמחה במדיניות האתנית של סין, הזהיר שהחוק הופך את עיצוב הזהות הלאומית הסינית לחובה במערכת החינוך, במשפחות, בתקשורת, במוזיאונים, במנגנון הממשל ובגופי הביטחון. לדבריו, המסר למיעוטים הוא שזהותם תתקבל רק אם תהיה כפופה להגדרה שמכתיבה המפלגה.

בממשל הסיני דוחים את הביקורת. סגן שר המשפטים הו ווייליה טען כי הסמכות שמעניק החוק גם כלפי גורמים מחוץ לסין אינה סותרת את המשפט הבינלאומי. לדבריו, אחדות אתנית היא תנאי יסודי לשגשוג ולפיתוח הלאומי, וכי פעילויות המלבות מתחים אתניים או פוגעות בביטחון הלאומי מערערות את האינטרס הציבורי ואת זכויותיהם הלגיטימיות של האזרחים. כך, בעוד בייג'ינג מציגה את המהלך כהגנה על יציבות המדינה, מתנגדיה רואים בו עוד שלב בהרחבת השליטה של המשטר על זהות, שפה ונאמנות — בתוך סין ומחוצה לה.