📌 בקיצור
- BYD תספק 11.275 גיגה-ואט-שעה של אגירת אנרגיה לפרויקט RTC באבו דאבי
- הפרויקט כולו ישלב שדה סולארי בהספק 5.2 גיגה-ואט עם מערכת סוללות של 19 גיגה-ואט-שעה
- שתי ספקיות סיניות, BYD וסאנגראו, מחזיקות יחד בכלל חוזי האגירה של המיזם
BYD Energy Storage קיבלה חוזה לאספקת מערכת אגירת אנרגיה בהיקף 11.275 גיגה-ואט-שעה לפרויקט Round the Clock של מסדר באבו דאבי, מהעסקאות הגדולות שנחתמו עד היום בתחום אגירת החשמל. המיזם, שמקודם יחד עם חברת המים והחשמל של האמירויות EWEC, נועד לספק חשמל נקי לאורך כל שעות היממה באמצעות שילוב של שדה סולארי עצום ומערך סוללות בקנה מידה חריג.
שדה סולארי ענק עם אספקה רציפה
לפי התכנון, פרויקט RTC יכלול שדה פוטו-וולטאי בהספק 5.2 גיגה-ואט לצד מערכת אגירה כוללת של 19 גיגה-ואט-שעה. היעד הוא לאפשר הזרמה רציפה של חשמל בהספק בסיס של 1 גיגה-ואט, גם בשעות שבהן אין ייצור סולארי. מבחינת שוק החשמל, זהו ניסיון לפתור את אחת הבעיות המרכזיות של אנרגיה מתחדשת: הפער בין שעות הייצור לשעות הצריכה.
ב-BYD מסרו כי חלקה בפרויקט כולל תחנת סוללות אחת בדירוג של 1,644 מגה-ואט ו-11,275 מגה-ואט-שעה, שתתבסס על מערכת האגירה Haohan של החברה. מדובר בהיקף אגירה עצום, גדול יותר מכלל צי האגירה המחובר לרשת בחלק מהמדינות.
היצרניות הסיניות תפסו את כל נפח האגירה
כאשר מסדר חשפה את הפרויקט בתחילת 2025, CATL הוצגה כספקית הסוללות המועדפת. אלא שבחלוקת החוזים בפועל, BYD קיבלה את עיקר הנפח עם 11.275 גיגה-ואט-שעה, בעוד שסאנגראו חתמה בשלב מוקדם יותר על 7.5 גיגה-ואט-שעה. המשמעות היא שכל 19 גיגה-ואט-השעה של מערך האגירה יסופקו בידי שתי חברות סיניות, ללא נתח ליצרניות מערביות.
התמונה הרחבה ברורה: היכולות שיצרו עבור BYD ו-CATL יתרון בשוק סוללות הרכב החשמלי עוברות כעת גם לשוק האגירה לרשת. שליטה בייצור התאים, במארזים ובשרשרת האספקה כולה מאפשרת להן להציע מחירים תחרותיים מאוד ולספק פרויקטים עצומים בזמן קצר יחסית.
תאים גדולים יותר, פחות חיבורים ומערכת מותאמת למדבר
מערכת Haohan נשענת על סוללת Blade של BYD בקיבולת 2,710 אמפר-שעה, תא LFP גדול במיוחד שלדברי החברה מציע קיבולת גבוהה ביותר מ-300% לעומת תאי אגירה ותיקים יותר. ההיגיון פשוט: ככל שמספר התאים קטן והקיבולת של כל תא גדולה יותר, נדרשים פחות חיבורים בין רכיבי המערכת, ופוחתת גם המורכבות של מערכת ניהול הסוללה.
BYD טוענת כי המהלך הזה מפחית את מורכבות מערכת הניהול ב-70% עד 80%, ומאפשר לאחסן 10 מגה-ואט-שעה במכולה תקנית באורך 20 רגל. בנוסף, המערכת מדורגת בתקן אטימות IP66 נגד אבק וחול, ומתוכננת לפעולה בטווח טמפרטורות של מינוס 30 עד 55 מעלות צלזיוס — נתון קריטי לפריסה בתנאי המדבר של אבו דאבי. עוד נמסר כי מערכת ניהול האנרגיה GC Master מסוגלת לנהל עד 15 גיגה-ואט-שעה בתחנה אחת.
עסקה שמצטרפת לגל השקעות במפרץ
החוזה באבו דאבי אינו מהלך בודד. לאחרונה זכתה BYD גם בפרויקט אגירה בהיקף 12.5 גיגה-ואט-שעה בערב הסעודית, בעוד שספקיות סיניות ממשיכות להגדיל נוכחות בשוקי המפרץ. ברקע נמצאת ירידה מהירה בעלויות, לצד תחרות טכנולוגית על תאים זולים יותר, עמידים יותר ובעלי חיי שירות ארוכים יותר.
מבחינה צרכנית, אלו אינן חדשות שנוגעות ישירות לרוכשי רכב, אך הן מחזקות מגמה רחבה יותר: אותן יצרניות שמובילות כיום את שוק הסוללות לרכב חשמלי, בונות במקביל עמדת כוח גם בתחום התשתיתי. עבור BYD, זו לא רק עסקת אנרגיה גדולה, אלא גם חיזוק למעמד החברה כשחקנית מרכזית בכל שרשרת הערך של עולם החשמול — מהתא הבודד ועד למתקן רשת ענק.
פרויקט RTC של מסדר באבו דאבי צפוי להפוך לאחד מסמלי הדרך החדשה שבה חשמל סולארי ואגירה עובדים יחד כמקור אספקה רציף, ולא רק כפתרון משלים לשעות השמש.



