רחפן הקרב MQ-28 טס לצד מטוסי F-35

בואינג רשמה ציון דרך נוסף בפיתוח ה-MQ-28, כאשר כלי הטיס הבלתי מאויש שלה השתתף בתרגיל באוקיינוס השקט לצד כמה גרסאות של מטוסי F-35 וכן לצד מטוסים המיועדים לניהול קרב ושליטה אווירית. עצם ההפעלה המשותפת בתרגיל מדגישה את המאמץ לחבר בין מטוסי קרב חמקניים לבין כטב"מים שילוו אותם במשימות מורכבות.

שילוב מבצעי בין פלטפורמות מאוישות ולא מאוישות

ה-MQ-28, המוכר גם בכינוי Ghost Bat, שייך למשפחת כלי הטיס המכונים "מטוסי קרב שיתופיים" — פלטפורמות בלתי מאוישות שנועדו לפעול לצד מטוסים מאוישים ולא רק בנפרד מהם. בתרחיש כזה, הכטב"ם יכול לשמש כמכפיל כוח: להרחיב את מעטפת הגילוי, להתקדם לאזורים מסוכנים יותר, לשאת חיישנים או אמצעים ייעודיים, ולסייע בהפחתת העומס מהמוביל המאויש.

העובדה שה-MQ-28 טס עם כמה דגמי F-35 חשובה במיוחד, משום שמדובר בפלטפורמת הקרב המתקדמת והנפוצה ביותר כיום בקרב מדינות מערביות רבות. שילוב מוצלח עם גרסאות שונות של ה-F-35 מעיד על שאיפה לייצר כטב"ם שיוכל להשתלב במבנה כוחות מגוון, ולא רק בסביבת הפעלה מצומצמת או ייעודית.

למה מטוסי ניהול הקרב חשובים לתמונה

לצד מטוסי הקרב והכטב"ם השתתפו גם מטוסי ניהול קרב, רכיב מרכזי בכל תפיסת הפעלה מודרנית. מטוסים אלה מרכזים תמונת מצב, מסנכרנים בין פלטפורמות שונות ומסייעים בהכוונת הכוח האווירי בזמן אמת. כשמחברים אליהם כלי טיס בלתי מאויש דוגמת MQ-28, מתקבלת רשת אווירית צפופה וחכמה יותר, שבה מידע זורם בין יותר שחקנים ובמהירות גבוהה יותר.

במונחים תעשייתיים ומבצעיים, זהו שלב משמעותי עבור בואינג. שוק ה"לויאל ווינגמן" והכטב"מים הקרביים השיתופיים הפך בשנים האחרונות לאחד התחומים המבוקשים ביותר בעולם הביטחוני, בין היתר בשל הרצון להגדיל מסה אווירית בעלות נמוכה יחסית למטוס קרב מאויש, ובו בזמן לצמצם את הסיכון לצוותים באזורים מאוימים.

המרוץ על הדור הבא של הכוח האווירי

הניסוי בתרגיל באוקיינוס השקט משתלב במגמה רחבה יותר: חילות אוויר מבקשים לבנות מבנה כוח שבו מטוסי קרב, מטוסי שליטה ובקרה וכלים בלתי מאוישים פועלים כמערך אחד. עבור בואינג, כל טיסה משותפת כזו היא גם הוכחת יכולת טכנולוגית וגם מסר לשוק הבינלאומי, שלפיו ה-MQ-28 מתקדם מהדגמה הנדסית לעבר שימוש מבצעי רלוונטי יותר.

התרגיל חיזק את מעמדו של ה-MQ-28 כאחת הפלטפורמות הבולטות בקטגוריית כלי הטיס השיתופיים, והציג שוב את הכיוון שבו מתעצבת הלחימה האווירית: פחות פלטפורמות שפועלות לבדן, ויותר רשת משולבת של מטוסים מאוישים ובלתי מאוישים הפועלים יחד.