דו"ח אדוה: ישראל בדרך למשבר אזרחי מתמשך

ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת, מרכז אדוה מפרסם דו"ח חברתי מקיף ומשרטט תמונה קשה של מצב השירותים הציבוריים והפערים החברתיים בישראל. במסמך, שכותרתו "תמונת מצב חברתית 2026", טוענים מחבריו כי שילוב של מדיניות ממשלתית ארוכת שנים, משבר הקורונה, הטלטלה הפוליטית והמלחמה יצר עומס מצטבר על הציבור האזרחי והעמיק בעיות שכבר היו קיימות קודם לכן.

במרכז הדו"ח עומדת הטענה כי ישראל משקיעה באזרחיה פחות ממדינות מפותחות אחרות. לפי נתוני מרכז אדוה, בשנת 2024 ההוצאה האזרחית לנפש בישראל הייתה נמוכה בכשליש מהממוצע במדינות ה-OECD. לטענת מחברי הדו"ח, הפער הזה אינו נשאר ברמת הטבלאות בלבד, אלא מורגש בפועל ביכולת של המדינה לתת מענה לצרכים בסיסיים, וביתר שאת במצבי חירום כמו המלחמה והפינוי ההמוני של תושבים מהדרום ומהצפון.

הפערים בהכנסה ובהון ממשיכים להתרחב

הדו"ח מציג נתונים חדים על עומק אי-השוויון. בשנת 2023, ההכנסה הממוצעת ברוטו בעשירון העליון עמדה על 85,218 שקלים בחודש — פי 13.6 מההכנסה בעשירון התחתון. במקביל, 82% מהכנסות ההון מרוכזות, לפי הדו"ח, בידי העשירון העליון בלבד. המשמעות הרחבה של הנתונים הללו היא שלא רק השכר מפוזר באופן לא שוויוני, אלא גם הנכסים והמנועים שמייצרים עושר לאורך זמן.

מחברות הדו"ח טוענות כי המשק אמנם צמח, אך פירות הצמיחה לא זרמו באופן שווה לכלל הציבור. לדבריהן, השכר הריאלי עלה בקצב איטי יותר מהתוצר לנפש, כך שגם כאשר הכלכלה גדלה, חלקים גדולים מהציבור לא נהנו מכך במידה דומה. אחד הביטויים לכך, לפי המסמך, הוא היחלשות המעמד הבינוני: חלקו בכלל משקי הבית בישראל ירד ל-54.4%, לעומת ממוצע של 62% במדינות ה-OECD.

גם מי שעובד נשאר חשוף לעוני

ממצא בולט נוסף נוגע לשוק העבודה. לפי הדו"ח, בשנת 2024 כ-22.1% מהמשפחות שבהן יש מפרנס אחד חיו בעוני. בנוסף, כמעט רבע מהשכירים במשרה מלאה משתכרים שכר נמוך. במרכז אדוה מדגישים כי עבודה, שבעבר נחשבה למסלול המרכזי ליציבות כלכלית, כבר אינה מבטיחה בהכרח יציאה מעוני.

הטענה הזו מתחברת ישירות ליוקר המחיה בישראל. כאשר מחירי הדיור, המזון, התחבורה והשירותים הבסיסיים נותרים גבוהים, גם משק בית עובד עלול למצוא את עצמו מתקשה לסגור את החודש. זו אינה רק שאלה של תעסוקה, אלא של איכות התעסוקה, גובה השכר וההוצאה הנדרשת כדי לקיים רמת חיים סבירה.

בריאות הנפש, חינוך ודיור: הלחץ מורגש בכל מערכת

המסמך מקדיש פרקים נרחבים למצב השירותים הציבוריים. בתחום בריאות הנפש, מחברי הדו"ח מצביעים על מחסור של מאות פסיכיאטרים ואלפי פסיכולוגים חינוכיים, לצד תקצוב שלדבריהם נמוך מן ההמלצות המקצועיות. על רקע השנים האחרונות — מהקורונה ועד המלחמה — מדובר בתחום שבו הביקוש לשירותים עלה מאוד, בעוד ההיצע מתקשה להדביק את הצרכים.

גם במערכת הבריאות הרחבה יותר נטען לשחיקה מתמשכת. לפי הדו"ח, סל הבריאות נשחק בעשרות מיליארדי שקלים ביחס לצרכים שנוצרו עם השנים. במערכת החינוך, אחת הנקודות המדאיגות עוסקת בגיל הרך: פחות משליש מהפעוטות בישראל נמצאים במסגרות מפוקחות, נתון שמשליך לא רק על איכות הטיפול בילדים אלא גם על יכולתם של הורים, ובעיקר אימהות, להשתלב באופן יציב בשוק העבודה.

בתחום הדיור מתואר פער עמוק במיוחד בין שכבות ההכנסה. בעשירון התחתון, יותר ממחצית ממשקי הבית אינם מחזיקים בדירה, וחלק ניכר מהכנסתם מופנה לתשלום שכר דירה. המשמעות היא פגיעוּת כפולה: גם היעדר נכס שמייצר ביטחון כלכלי ארוך טווח, וגם שחיקה שוטפת בהכנסה הפנויה.

הקריאה לממשלה הבאה: להפוך את הסדר

במרכז אדוה קוראים לממשלה שתקום אחרי הבחירות למקד את עבודתה בשיקום אזרחי. בין הצעדים שמציעים מחברי הדו"ח: הגדלת ההשקעה בשירותים הציבוריים, חיזוק הפריפריה ושינוי במדיניות המס כדי לצמצם את ריכוז ההון והנכסים. מבחינתם, הוויכוח הציבורי לקראת הבחירות אינו יכול להסתכם רק בביטחון ובמדיניות חוץ, אלא חייב לכלול גם את השאלה איך תיראה החברה הישראלית מבפנים.

הדו"ח מציב, למעשה, טענה רחבה יותר: המשבר האזרחי אינו אירוע נקודתי אלא תהליך מצטבר. הנתונים על הוצאה ציבורית, עוני בקרב עובדים, מחסור בשירותים ופערי דיור נועדו להמחיש שללא שינוי במדיניות, העומס על משקי הבית ועל המערכות הציבוריות יוסיף לגדול. זהו המסר המרכזי שמבקש המסמך להכניס ללב הדיון הציבורי ערב הבחירות.