מפקד מחוז ת"א תקף: להחליף שופטים מקלים

מפקד מחוז תל אביב במשטרה, ניצב חיים סרגרוף, שיגר הבוקר מסר חריג בחריפותו על רקע רצף מקרי רצח בתוך כשעה אחת: לדבריו, ישראל נמצאת ב"מצב חירום לאומי" בכל הנוגע לפשיעה האלימה, והמאבק בה לא יצליח אם יישאר באחריות המשטרה בלבד. בראיון אמר סרגרוף כי לצד פעולות האכיפה נדרש טיפול עומק של מערכת החינוך, התשתיות האזרחיות, המערכת הבנקאית ובתי המשפט, והזהיר כי ללא מהלך משולב המצב יוסיף להחמיר.

הביקורת על בן גביר והמסר שלא נאמר

ברקע הדברים עמד בוקר קטלני במיוחד, שבו נרצחו שלושה בני אדם בפרק זמן קצר. בעוד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר פרסם התייחסות לרצח הרב עמוס גואטה בנתניה, הוא לא התייחס באותה הודעה לשני מקרי רצח נוספים שאירעו באותו רצף — בחניון מרכז קניות ביגור ובשפרעם. הפער הזה בלט במיוחד לנוכח התחושה הגוברת בציבור כי אירועי הרצח הפכו כמעט לשגרה, גם כשהם מתרחשים בזה אחר זה.

סרגרוף לא תקף ישירות את השר, אך שרטט תמונה רחבה בהרבה מזו שעולה מהודעות תגובה נקודתיות. לדבריו, לא מדובר רק בעוד גל אלימות חולף אלא בכשל מערכתי מתמשך, שנוגע לשורה ארוכה של גופים ציבוריים. "אם לא נשלב זרועות ולא נעשה טיפול שורש רחב בבעיה הזאת", אמר, "היא תמשיך בצורה כזאת".

למה קשה יותר לפענח רצח בחברה הערבית

חלק מרכזי בדבריו הקדיש סרגרוף לאתגרי האכיפה בחברה הערבית. מניסיונו רב השנים בתחנות משטרה בערים ערביות, הוא תיאר מציאות שבה המשטרה מגיעה לא פעם באיחור יחסי לזירות, משום שהדיווח אינו מגיע דרך מוקד 100 אלא באמצעים מודיעיניים. המשמעות, לדבריו, היא אובדן זמן קריטי כבר בשלב הראשון של החקירה.

לדבריו, הבעיה אינה מסתיימת בכך. הוא טען כי בזירות רבות אין עדי ראייה שמוכנים למסור עדות, ולעיתים אף נעשים שיבושים מכוונים: איסוף תרמילים, שטיפת זירות ואף החלפת ממצאים בליסטיים. במצב כזה, גם כשחוקרים מגיעים לחשוד או לכלי הנשק, החיבור הראייתי נעשה מורכב יותר. סרגרוף הוסיף כי גם המחסור במצלמות ובתשתיות תקשורת מקשה על פענוח, והביא כדוגמה פערים בתשתיות סלולריות בין יישובים ערביים לבין אזורים סמוכים.

לצד זאת, הוא הודה כי גם למשטרה עצמה יש חלק בבעיה. לדבריו, שיעור הפענוח הנמוך יותר של מקרי רצח בחברה הערבית שוחק את ההרתעה ומייצר תחושה אצל עבריינים שהסיכוי שלהם להיתפס נמוך יותר. זו אמירה משמעותית, משום שהיא משלבת ביקורת פנימית עם טענה רחבה יותר על כשל מערכתי.

האשמה המרומזת במערכת המשפט

החלק החריף ביותר בראיון הופנה כלפי בתי המשפט. סרגרוף אמנם הקפיד לומר שאינו מטיל את מלוא האחריות על מערכת אחת, אך הבהיר שלתפיסתו קיימת "בעיה קשה" מול החלטות שיפוטיות מקלות בעבירות חמורות. הוא סיפר כי הציג לבכירים במערכת המשפט שורה של החלטות של שופט מסוים, שלטענתו שונו בהמשך בערכאת הערעור, ושאל כיצד ייתכן שאין דרך להתמודד עם דפוס כזה.

כאן עבר סרגרוף מהצגת קושי מבצעי לטענה עקרונית: אם במשטרה ניתן להדיח מפקד שאינו מתאים לתפקידו, תהה, מדוע במערכת המשפט אין מנגנון דומה כלפי שופט שלדבריו מקבל שוב ושוב החלטות בלתי סבירות. מאחורי האמירה הזו עומדת ביקורת כפולה — גם על הקלות בענישה או במעצר, וגם על גבולות העצמאות השיפוטית כשברקע עומדים אירועי אלימות קשים.

עם זאת, הוא שב והדגיש כי אי אפשר לצמצם את התמונה לשופטים בלבד. בדבריו חזר פעם אחר פעם הצורך בשילוב בין אכיפה, חינוך, רווחה ותשתיות. הוא קשר בין שליטה נמוכה בעברית בקרב תלמידים בחברה הערבית לבין קושי בהשתלבות עתידית; בין היעדר נגישות לאשראי בנקאי לבין פנייה לשוק האפור; ובין מצוקה חברתית מתמשכת לבין הידרדרות לאלימות.

הנתונים שהמשטרה מציגה — והפער מול התחושה ברחוב

למרות הטון הפסימי, סרגרוף ביקש להבהיר כי המשטרה אינה עומדת בחיבוק ידיים. לדבריו, יש מדי יום סיכולים, תפיסות אמצעי לחימה וכתבי אישום. הוא ציין כי במחוז תל אביב נרשמה ירידה של 15% באירועי הרצח, וכן ירידה של 45% באירועי אמל"ח, רימונים ומטענים. אלא שגם הוא עצמו הודה שהמספרים הללו אינם מספקים כשבסופו של דבר הציבור מודד את המציאות לפי השאלה הפשוטה אם אנשים נרצחים ברחוב.

בסיכום דבריו אמר סרגרוף שהמשטרה נלחמת ומביאה תוצאות, אך הבהיר שזה עדיין לא מספיק. מבחינתו, הפער בין הישגים מבצעיים לבין תחושת חוסר הביטחון הציבורית לא ייסגר בלי הידוק משמעותי של שיתוף הפעולה בין המשטרה, מערכת המשפט, משרדי הממשלה והרשויות האזרחיות.