חומר שנשאר אחרי עיבוד עץ ונייר עשוי לקבל שימוש נוסף בסוללות. חוקרים מאוניברסיטת לימריק באירלנד ומאוניברסיטת ולנסיה בספרד פיתחו דרך להפוך ליגנוסולפונט, תוצר לוואי תעשייתי, לסיבי פחמן זעירים שנבחנו לאגירת נתרן.
אוניברסיטת לימריק הציגה את העבודה ב־12 באוקטובר. המחקר עצמו פורסם מוקדם יותר השנה בכתב העת Advanced Materials, ומתמקד בחומר שממנו אפשר לבנות את האנודה — אחת משתי האלקטרודות בסוללה.
מים במקום ממסים אורגניים
החוקרים שילבו ליגנוסולפונט עם ג׳לטין ואלגינט, והשתמשו בתהליך אלקטרו־טוויה ליצירת סיבים דקים מתמיסה מימית. בהמשך עברו הסיבים טיפול בחום, שבמהלכו הג׳לטין והאלגינט שימשו תבניות זמניות ליצירת מבנים חלולים בפחמן.
לפי הצוות, מסלול ייצור הסיבים אינו דורש ממסים אורגניים או חומרי קישור סינתטיים. כך הוא מציע שימוש בחומר גלם שמקורו בתעשייה קיימת, לצד שינוי בדרך שבה מכינים חומר לאגירת אנרגיה.
מה הראו הבדיקות?
האנודות נבדקו במעבדה לאורך 200 מחזורי טעינה ופריקה. החוקרים מצאו שתנאי העיבוד השפיעו על מבנה הפחמן ועל יכולתו לאגור יוני נתרן ולשחרר אותם. מטרת העבודה הייתה גם להבין את הקשר הזה, כדי לסייע בתכנון חומרים נוספים.
נתרן מעורר עניין באגירת אנרגיה בזכות זמינותו הרחבה. עם זאת, העבודה מדגימה חומר לאלקטרודה בתנאי מעבדה; היא אינה מציגה סוללה מסחרית חדשה, מחיר ייצור מוכח או תחליף מוכן לסוללות ליתיום.
הצעד המעניין כאן הוא האפשרות לתת ערך נוסף לתוצר לוואי תעשייתי, תוך שליטה במבנה הזעיר שקובע את ביצועיו.
