שבוע אחרי הירי בלוד: עדיין אין הכרעה

שבוע לאחר שסמי געסוס נורה למוות בלוד בידי לוחם יס"מ, החקירה עדיין לא סיפקה תשובה ברורה לשאלה המרכזית: האם מדובר היה בניסיון פיגוע, או באירוע שנולד על רקע מצבו הנפשי והרקע האישי של ההרוג. במשטרה ובשב"כ אומרים כי כל כיווני החקירה נבדקים, וכי החשד למניע לאומני טרם הוסר, אך במקביל מצטברים פרטים שמשרטטים תמונה מורכבת בהרבה מזו שהוצגה בשעות הראשונות לאחר התקרית.

מה קרה בבוקר הירי בלוד

התקרית התרחשה בבוקר יום רביעי שעבר, באזור שבו פעלו לוחמי יס"מ במסגרת מבצע להריסת מבנה. לפי גרסת המשטרה, השוטרים הבחינו בגעסוס כשהוא מחזיק סכין, קראו לו לעצור, ובהמשך הוא נמלט ואז רץ לעבר אחד הלוחמים בניסיון לדקור אותו. השוטר, שלדברי המשטרה חש סכנה מיידית לחייו, ירה לעברו. געסוס נפצע באורח אנוש ומת בדרכו לבית החולים.

בני משפחתו מציגים תיאור שונה. לטענתם, הכוחות הם שהתקרבו אליו ויצרו את העימות, בעודו במצב נפשי מעורער ובפחד עמוק מהמשטרה. המשפחה טוענת כי קודם לירי נמשך מרדף של מאות מטרים, שבמהלכו נעשה שימוש ברכב משטרתי ובכוח גדול של לוחמים, וכי גם בשלב הזה ניתן היה, לשיטתם, לעצור את געסוס בדרכים אחרות.

המסלול שקדם לעימות: טיפול יום, היעלמות וחמישה ימים ברחוב

אחד הפרטים המרכזיים בחקירה נוגע לימים שקדמו לירי. לפי בני המשפחה ומסמכים רפואיים, געסוס היה מוכר היטב למערכת הפסיכיאטרית ואף אושפז בעבר במחלקות סגורות. לפני כמה חודשים אושפז שוב ושוחרר, ובהמשך קיבל טיפול תרופתי קבוע.

חמישה ימים לפני מותו הגיע לטיפול יום במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בבאר יעקב. שם, לפי גרסת המשפחה, יצא מהמקום באמתלה שהוא הולך לעשן, לפני שקיבל את התרופות שנזקק להן, ולא שב. בני משפחתו קיבלו הודעה על היעדרותו והגישו דיווח למשטרה. במשך כמה ימים, כך נטען, הוא הסתובב באזור לוד. אזרחים הבחינו בו ודיווחו למשטרה, ולפי התיעוד שנאסף בהמשך הוא אף העביר את הלילה האחרון בתוך מקרר גדול בחנות ירקות של בן דודו.

במסמך רפואי מביקור קודם, שנערך כשלושה שבועות לפני האירוע, נכתב כי באותה עת לא נשקפה ממנו סכנה מיידית לציבור או לעצמו. עם זאת, צוין כי הפסיק ליטול את התרופות וצרך קנאביס. בני המשפחה סברו אז שיש מקום לאשפוז כפוי, אך הדבר לא בוצע.

טענות המשפחה: מחלה נפשית, לא כוונה אידיאולוגית

ד"ר סאלם, גיסו של געסוס והרופא שטיפל בו לדבריו, טוען כי התנהגותו בשטח תאמה מצב פסיכיאטרי מוכר ולא דפוס פעולה של מי שפועל מתוך תכנון או מניע אידיאולוגי. לדבריו, כשהיה תחת טיפול תרופתי סבל גם מטיקים ותנועות חריגות, והפחד שלו משוטרים היה ידוע. "היה אפשר לירות לעבר הרגליים שלו. למה ישר להרוג את הבן אדם?", אמר בראיון. לדבריו, מדובר היה באדם חולה ולא במי שפעל בשיקול דעת רגיל.

המשפחה מפנה אצבע מאשימה גם כלפי ההתנהלות המערכתית שקדמה לאירוע. לטענת ד"ר סאלם, השאלה איננה רק מה קרה במפגש עם היס"מ, אלא גם איך אדם עם רקע פסיכיאטרי כה ברור יצא ממסגרת טיפולית ללא השגחה וללא התרופות שהיה אמור לקבל. מנגד, משרד הבריאות הדגיש בתגובתו כי געסוס לא היה מאושפז באותה עת, וכי מוסד פסיכיאטרי איננו מתקן כליאה. במשרד ציינו כי כאשר אדם אינו מאושפז בכפייה או מכוח צו, עומדת לו הזכות לעזוב את בית החולים כרצונו.

גם אחרי המוות: המחלוקת סביב שחרור הגופה

לצד המחלוקת על נסיבות הירי, המשפחה מתמודדת גם עם עיכוב ממושך בקבורתו של געסוס. לדברי קרוביו, למרות שהנתיחה שלאחר המוות הושלמה כבר ביום חמישי, הגופה עדיין לא הועברה לקבורה. הם טוענים כי הרשויות הציבו שורה של תנאים באשר לשעת ההלוויה, מספר המשתתפים ואופן קיום התפילה, אך גם לאחר שהסכימו להם - השחרור לא בוצע.

ד"ר סאלם אמר כי בני המשפחה אינם מבקשים בשלב זה לקבוע מי אחראי למוות, וכי את שאלות האחריות יבדקו מח"ש ובית המשפט. לדבריו, הבקשה המיידית של המשפחה היא לאפשר קבורה בהתאם למנהגי הדת, לאחר שבוע שבו, לטענתו, לא הצליחו להתחיל את האבל.

מהמשטרה נמסר כי נסיבות אירוע הדקירה שבו נוטרל געסוס, לאחר שלטענתה ניסה לפגוע בשוטר, עדיין נחקרות וכי כל כיווני החקירה נבדקים. עוד נמסר כי הרקע הפח"עי לא נשלל. משרד הבריאות שב והבהיר כי במקרה הזה המטופל לא היה מאושפז, ולכן לא הייתה מניעה חוקית למנוע את יציאתו מהמוסד הרפואי.