עתירה לבג"ץ אחרי הריסת אוהלים בבקעת הירדן

תקרית הריסה נוספת בצפון בקעת הירדן הובילה היום להסלמה משפטית: תושבים בקהילת עין אל-חילווה טוענים כי חמישה אוהלים ששימשו למגורי משפחות נהרסו הבוקר באמצעות דחפור, ואילו שעות לאחר מכן הוגשה לבג"ץ עתירה דחופה בשם שבע קהילות רועים פלסטיניות באזור. בעוד התושבים וארגוני זכויות אדם טוענים ללחץ מתמשך שמטרתו עקירה, ברשויות מבהירים כי מדובר בפעולת אכיפה מאושרת וחוקית.

טענת התושבים: "הכול נהרס תוך דקות"

הלאל דראגמה, תושב עין אל-חילווה, סיפר כי הוא ובני משפחתו חיים באזור עוד מלפני 1967. לדבריו, למרות צו שיפוטי שלטענתו אוסר על פינוי מהקרקע, הגיע בבוקר אדם שהוא מזהה כתושב האזור כשהוא נוהג בדחפור. דראגמה אמר כי בתחילה נאמר לו שמדובר בעבודות תחזוקה חקלאית, אך זמן קצר לאחר מכן החל, לטענתו, הרס האוהלים.

"הוא אמר לי שהוא עושה עבודות השקיה, אבל הוא עבד עליי. פתאום הוא התחיל להרוס את האוהלים. הכול נהרס תוך דקות", אמר דראגמה. לדבריו, חמשת האוהלים שימשו משפחות מורחבות, ובהן גם ילדים קטנים ותינוקת בת שמונה חודשים. הוא הוסיף כי מאז ההריסה בני המשפחה נותרו ללא מחסה מסודר וללא תשתית בסיסית של מים. "אין לנו כלום, אנחנו יושבים מתחת לעץ", אמר.

דראגמה טען עוד כי פנה למשטרה בזמן האירוע, אך הכוח שנאמר לו שיישלח לא הגיע בזמן ההתרחשות. "התקשרתי, אמרו שיבואו, אבל אף אחד לא הגיע", לדבריו.

העתירה לבג"ץ והטענה למדיניות עקירה

האגודה לזכויות האזרח הגישה היום עתירה דחופה לבג"ץ בשם שבע קהילות הרועים הפלסטיניות שנותרו בשטח C בצפון בקעת הירדן: אל-חמה, פארסיה, עין אל-חילווה, סמרה, אל-חדידיה, חומסה וח'לת מכחול. בעתירה מבוקש לחייב את המדינה לנקוט צעדים מיידיים למניעת המשך גירוש הקהילות, ולאפשר את חזרתן של קהילות שכבר פונו, לצד מתן הגנה אפקטיבית לתושבים.

בין הצעדים שהתבקשו בעתירה: הפעלת סמכויות צבאיות נגד אלימות מתנחלים, אכיפה של בנייה בלתי חוקית, פרסום מפות של שטחי מרעה, והבטחת מעבר לשטחי מרעה ולשטחים חיוניים עבור התושבים הפלסטינים. בעתירה נטען כי בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, נוצר בצפון הבקעה מערך לחץ הכולל אלימות, הקמת מאחזים סמוך לקהילות, חסימת גישה לקרקעות, למים ולדרכים, ואכיפה מפלה לצד היעדר הגנה מספקת מצד הרשויות.

לפי הנטען בעתירה, 11 קהילות כבר נעקרו מצפון בקעת הירדן, ושבע הקהילות שנותרו נתונות כעת בסכנת עקירה מיידית. חלק מן התשתית העובדתית שהוצגה לבית המשפט נשענת על עדויות ונתונים שנאספו בידי פעילי זכויות אדם הפועלים באזור.

המחלוקת על הקרקע והתגובה הרשמית

צפון בקעת הירדן הוא אחד המוקדים הרגישים ביותר במרחב שבין קהילות רועים פלסטיניות, יישובים ומאחזים ישראליים. בשנים האחרונות נרשמו באזור שוב ושוב מחלוקות חריפות על קרקע, מבנים, מרעה ודרכי גישה, ולעיתים כל צד מציג גרסה שונה בתכלית לאותם אירועים. לכן גם המקרה הנוכחי ממחיש לא רק עימות מקומי, אלא מאבק רחב יותר על שליטה בשטח, נוכחות קבועה והגדרת חוקיות הבנייה והשימוש בקרקע.

עו"ד רעות שאער מהאגודה לזכויות האזרח אמרה כי לשיטתה אין מדובר ברצף מקרי של תקריות, אלא בדפוס עקבי. לדבריה, עשרות קהילות כבר נעקרו במקביל להקמת כ-15 מאחזים, וכעת הקהילות שנותרו בצפון הבקעה ניצבות בפני סכנה דומה. היא הוסיפה כי העתירה הוגשה לאחר שורה של פניות קודמות שלטענתה לא הובילו לשינוי בשטח.

מנגד, המנהל האזרחי מסר כי פעולות האכיפה התמקדו בשני מאהלים לא-חוקיים, וכי הפינוי בוצע בהתאם לדין. במשטרה הוסיפו כי מדובר בפעילות מאושרת של המנהל האזרחי.

נכון להיום, המחלוקת עברה מן השטח גם לזירה המשפטית: לצד טענות התושבים על הרס אוהלי מגורים והיעדר הגנה, המדינה נדרשת כעת להשיב לעתירה שהוגשה בשם שבע הקהילות בצפון בקעת הירדן.