📌 בקיצור
- חיל האוויר האמריקאי הקצה 75 מיליון דולר לייצור ראשוני של GBU-75
- המערכת החדשה הופכת פצצת JDAM במשקל 500 פאונד לחימוש ארוך־טווח עם מנוע סילון
- המשלוחים הראשונים מיועדים לצי האמריקאי, לאחר ניסויי טיסה שבוצעו באביב
בואינג הודיעה כי זכתה בחוזה הייצור הראשון עבור חימוש חדש שמבוסס על פצצת JDAM מוכרת, אך מוסיף לה כנפיים ומנוע סילון קטן ומעניק לה טווח של יותר מ-300 מייל ימי. היקף ההתקשרות הראשונית עומד על 75 מיליון דולר, והיא מסמנת מעבר משלב הפיתוח לשלב הייצור של המערכת, שמסומנת GBU-75.
בלב הפיתוח עומדת יחידת BSU-111/B Payload Delivery Unit — ערכה הכוללת כנפיים ומנוע טורבו־סילון, שמתחברת לפצצת JDAM במשקל 500 פאונד והופכת אותה למה שמכונה Long Range JDAM. במונחים מבצעיים, מדובר בניסיון לקחת פצצת כבידה זולה ונפוצה יחסית, ולהעניק לה יכולת הגעה שמזוהה בדרך כלל עם טילי שיוט.
מה משתנה לעומת JDAM רגיל
משפחת ה-JDAM עברה לאורך השנים כמה שדרוגים שנועדו להרחיב את טווח ההטלה. תחילה נוספה לפצצה ערכת זנב שהעניקה לה הנחיה ואפשרה פגיעה בטווח של כ-15 מייל ימי. בהמשך נוספה ערכת כנפיים שהגדילה את המרחק לכ-40 מייל ימי. כעת, עם מנוע TDI-J85 שתוכנן בידי Kratos, הטווח קופץ אל מעבר ל-300 מייל ימי.
המשמעות המבצעית ברורה: מטוסים יכולים לשחרר את החימוש ממרחק גדול בהרבה מהיעד, מבלי להידרש להתקרב לאזורי איום צפופים. עבור זרועות האוויר והים של ארצות הברית, זו דרך להגדיל את מרחק הביטחון של המטוסים התוקפים, במיוחד בסביבות לחימה רוויות הגנה אווירית.
הצי ראשון בתור לקבל את המערכת
למרות שהמימון מגיע מחיל האוויר האמריקאי, הפצצות הראשונות מיועדות דווקא לצי. את רכש ה-JDAM עבור חיל האוויר והצי מנהל מרכז ניהול מחזור החיים של חיל האוויר בבסיס היל שביוטה. באפריל האחרון הדגים הצי את היכולת החדשה בטווח הימי פוינט מוגו מול חופי קליפורניה, כשמטוסי סופר הורנט שיגרו שני חימושים מהדגם החדש.
לפי הפרטים שמסרה בואינג, בניסוי שנערך ב-1 באפריל החימוש נפרד מן המטוס כמתוכנן, הניע את המנוע וטס במשך 34 דקות לפני שנחת במרחק של מטרים ספורים מהמטרה. בניסוי נוסף, ב-3 באפריל, נוספו גם שינויי גובה ותמרון במהלך הטיסה. שני הניסויים כיסו מרחק של כ-200 מייל ימי כל אחד.
קפטנית שרה אבוט, מנהלת תוכנית נשקי התקיפה המדויקים בצי, אמרה באפריל כי הכוחות הימיים נשענים במידה רבה על משפחת ה-JDAM, ולכן יש צורך מבצעי מובהק להגדיל את טווח ההטלה. לדבריה, היכולת החדשה מאפשרת לטייסים לתקוף ממרחק בטוח יותר, תוך שמירה על יתרון טקטי בזירות מאוימות.
יתרון תעשייתי: בלי להחליף מטוסים וקווי ייצור
אחת מנקודות החוזק המרכזיות של התוכנית היא השימוש במערכות קיימות. מסמכי התקציב של הצי מציגים את החימוש החדש כהרחבה של תוכנית JDAM הבסיסית, כזו שנשענת על קו הייצור הקיים ועל רכיבי ההנחיה שכבר נמצאים בשירות. לפי בואינג, כל מטוס שמסוגל לשאת ולהטיל JDAM רגיל יכול לשאת גם את הגרסה החדשה, ללא צורך בשינויי התאמה.
מבחינת בואינג, זהו גם הימור תעשייתי משמעותי. החברה מסרה כי השקיעה עד כה קרוב ל-100 מיליון דולר מכספה בפיתוח התוכנית. בוב צ'סלה, סגן נשיא מערכות התקיפה המדויקת בבואינג, אמר כי הגדלת הייצור של GBU-75 נועדה לספק לכוחות פתרון בר-השגה וניתן לקיום לאורך זמן, שנועד להתמודד עם איומים ארוכי טווח ביבשה ובים נגד כוחות אמריקאיים ובעלי ברית.
חוזה ראשוני, אבל פרטים מהותיים עדיין חסרים
לצד ההכרזה, כמה נתונים מרכזיים עדיין לא נמסרו. בואינג לא פירטה כמה פצצות ייכללו במנת הייצור הראשונה, מה המחיר ליחידה או מתי יחלו האספקות. עוד עולה כי מדובר ב-undefinitized action — מנגנון חוזי שבו העבודה מתחילה לפני שהצדדים מסכמים סופית את המחיר.
למבנה כזה יש גם צד בעייתי: משרד ביקורת הממשל האמריקאי התריע לאורך השנים כי התקשרויות מסוג זה טומנות סיכון, משום שהקבלן מקבל החזר על עלויות מותרות גם לפני שנקבע מחיר סופי ומחייב. נכון ל-5 באוגוסט, ההתקשרות גם לא הופיעה עדיין ברשימת הודעות החוזים היומית של הפנטגון.
בנוסף לתקיפת מטרות יבשתיות, בואינג כבר הציגה גם גרסת כרייה ימית ארוכת טווח בשם QuickStrike Long Range, שמשלבת את היכולת עם חיישן לאיתור כלי שיט. החברה אף הציגה בעבר רעיונות לשילוב מספרים גדולים של חימושים כאלה על מפציצי חיל האוויר, אם כי בשלב זה לא דווח על רכש מקביל עבור תצורה זו.
