אמיר ברעם: בניין הכוח של ישראל בפיגור מסוכן

מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, הזהיר בכנס בהרצליה כי בניין הכוח של ישראל נמצא ב"פיגור מסוכן", והפנה אצבע מאשימה לסחבת התקציבית שלדבריו פוגעת ישירות במוכנות הביטחונית. ברקע הדברים עומדים אתגרי המלחמה המתמשכת, הצורך בהצטיידות ובהתאמת הכוח הצבאי לזירות המשתנות, והמאמץ לשמר יתרון אסטרטגי מול איומים אזוריים ובראשם איראן.

ביקורת על העיכוב התקציבי

בדבריו תקף ברעם את הקיפאון סביב תקצוב מערכת הביטחון והבהיר כי עיכובים בקבלת החלטות אינם שאלה חשבונאית בלבד, אלא סוגיה מבצעית. כאשר תוכניות רכש, הכשרות, פיתוח אמצעים ופרויקטים ארוכי טווח נדחים, המשמעות היא פגיעה בקצב ההיערכות של צה"ל ושל מערכת הביטחון כולה. האזהרה שלו בולטת במיוחד משום שהיא מגיעה מהמנכ"ל המופקד על תרגום המדיניות הביטחונית לתוכניות עבודה, תקציבים ורכש.

המסר המרכזי של ברעם הוא שבניין כוח אינו מהלך שאפשר להשלים בן לילה. מדובר בתהליך מצטבר שנמשך שנים, וכולל התעצמות של זרועות הלחימה, חידוש מלאים, פיתוח טכנולוגיות, הרחבת יכולות ייצור והבטחת רציפות תפקודית במצבי חירום. לדבריו, פער שנוצר היום עלול להתגלגל קדימה ולהורגש בעוצמה דווקא ברגע מבחן.

איראן והקשר עם וושינגטון

לצד הביקורת על ההתנהלות התקציבית, ברעם קישר את הצורך בהאצת בניין הכוח לאיום הרחב יותר שמציבה איראן. בנאומו הוא התייחס למערכת האזורית המתעצבת סביב המאבק מול טהרן, ולחשיבות שמייחסת ישראל לשילוב בין כוח צבאי, עומק מדיני ושיתופי פעולה בינלאומיים. בהקשר הזה הדגיש גם את היחסים עם ארצות הברית, שנשארים מבחינת ישראל עוגן מרכזי בביטחון הלאומי, הן במישור המדיני והן במישור הצבאי-טכנולוגי.

הדברים משקפים תפיסה רחבה יותר במערכת הביטחון, שלפיה האתגר האיראני אינו עומד לבדו אלא משתלב בזירות נוספות ובמאבק על עיצוב מאזן הכוחות במזרח התיכון. לכן, בעיני ברעם, השאלה התקציבית אינה נפרדת מהתמונה האסטרטגית, אלא חלק ממנה.

הבריתות החדשות שנוצרו במלחמה

ברעם הצביע גם על הזדמנות מדינית-ביטחונית שנולדה מתוך המלחמה. לדבריו, העימות יצר זהות אינטרסים שמאפשרת לגבש ברית רחבה יותר, "מהודו, דרך איחוד האמירויות ועד יוון וקפריסין". האמירה הזו משקפת ניסיון ישראלי למנף אינטרסים משותפים בתחומי ביטחון, מסחר, אנרגיה ותשתיות לכדי מערך שותפויות אזורי ובין-אזורי יציב יותר.

הציר שעליו דיבר ברעם מחבר בין מדינות שכבר מקיימות עם ישראל שיתופי פעולה בדרגות שונות, ובין מדינות שנתפסות כשחקניות מפתח בשרשראות אספקה, במסדרונות סחר ובמאבק על השפעה אזורית. מבחינת מערכת הביטחון, בריתות כאלה אינן תחליף ליכולת עצמאית, אלא מכפיל כוח שנועד להרחיב מרחב תמרון מדיני וביטחוני.

הנאום של ברעם בכנס בהרצליה הציב במוקד דרישה ברורה להאיץ החלטות ולסגור פערים, תוך חיבור ישיר בין התקציב, המוכנות והסביבה האסטרטגית שבה פועלת ישראל. את האזהרה החריפה שלו הוא ניסח באופן ישיר: עיכוב בבניין הכוח, בעיצומה של תקופה ביטחונית רגישה, הוא סיכון שמערכת הביטחון אינה יכולה להרשות לעצמה.