151 נרצחים, 15 פענוחים: מפת הסכסוכים המדממת

התמונה הגדולה

האלימות בחברה הערבית אינה מתבטאת רק במספר הקורבנות, אלא גם במבנה של הסכסוכים עצמם: מעגלי נקמה, חיסולים, פגיעות אגב וקריסת מנגנוני הרגעה קהילתיים. מתחילת השנה נרצחו 151 בני אדם, ובמקביל שיעור הפענוח נותר נמוך מאוד — כ-10% בלבד, כלומר 15 תיקים. המשמעות בשטח קשה: משפחות וקהילות שלמות חיות תחת איום מתמשך, לעיתים במשך שנים, כשכל רצח מייצר פוטנציאל לעוד סבב נקמה.

התופעה משתרעת על פני המדינה כולה. בגליל, במשולש, בערים המעורבות, ביפו, בחיפה וביישובי הנגב פועלים סכסוכים מקומיים שחלקם מזוהים עם משפחות, אחרים עם חמולות או ארגוני פשיעה, וחלקם פתוחים ורופפים יותר. המכנה המשותף הוא פגיעה מתמשכת בביטחון האישי של התושבים, לא רק של מי שנחשבים יעד ישיר.

הטענה המרכזית

הנתונים והמקרים המצטברים מציירים תמונה של כשל מתמשך בבלימת האלימות המאורגנת בחברה הערבית. מעבר להיקף הקטל, הבעיה המרכזית היא שהסכסוכים הפכו למערכת מתגלגלת שמזינה את עצמה: רצח מוביל לתגובה, תגובה מולידה נקמה נוספת, וניסיונות פיוס מתמוטטים תחת אירוע בודד. לפי הקריאה האפשרית של המפה הזו, הבעיה כבר מזמן חורגת מאירועי פשיעה נקודתיים והופכת למציאות אזרחית רחבה, שבה גם בעלי קשר עקיף בלבד לשם משפחה, מקום מגורים או זיקה חברתית עלולים להפוך לקורבן.

התחושה הזו בולטת במיוחד בדברי תושבים שמזהירים כי הסכסוכים אינם נשארים בגבולות העולם העברייני. לדבריהם, ילדים, נשים וגברים שאינם צד ישיר לעימותים חיים תחת איום ממשי, וכל רצח מרחיב עוד את מעגל הפגיעה.

הנתונים והעדויות

בשפרעם נמשך הסכסוך בין משפחות סואעד וחאלדי, ובפחות מארבע שנים נהרגו במסגרתו 36 בני אדם. הקורבן האחרון, עלי סואעד, נרצח בשבוע שעבר לעיני אביו בזמן עבודתו כנהג אוטובוס. אביו, כמאל סואעד, אמר כי בנו "לא היה מאוים", והוסיף בכאב שהפשיעה גובה את חייהם של חפים מפשע.

באעבלין מתנהל סכסוך בין משפחות מריסאת, קסום ואחרות, שבמהלכו נרצחו בעשור האחרון עשרה בני אדם. בין הקורבנות האחרונים גם רופא השיניים יחיא קסום, שנורה למוות סמוך לביתו לפני כחודשיים. ברמלה ובלוד נמשך סכסוך בין משפחות אבו-גאנם ואבו-זאיד, שבו נהרגו לאורך השנים לפחות 30 בני אדם. במקביל קיים שם גם עימות נוסף בין משפחות אל-שמאלי וג'רושי, שגבה יותר מ-40 קורבנות. לפי הדיווח, ניסיון לסיים את הסכסוך הזה באמצעות סולחה קרס לאחר רצח עלי אל-שמאלי לפני כחודשיים.

בנצרת מתמשך עימות בין ארגון הפשיעה של סמיר בכרי לבין זה של נאסר חרירי, ובפחות מחמש שנים נהרגו בו יותר מ-55 בני אדם. באזור הגליל מתנהל גם סכסוך בין ארגוני הפשיעה אבו-לטיף, נעימי וחרירי, שגבה עד כה לפחות 45 קורבנות. בקלנסווה נמשך הסכסוך בין משפחות ג'מל ואבו-ראס, שבחמש שנים הוביל לתשעה נרצחים, שישה מהם בחודשיים האחרונים. בטירה דווח על סכסוך ממושך נוסף שבמהלכו נהרגו 13 בני אדם, ובכפר קרע מדובר על כ-25 קורבנות בסכסוך בין כנופיה המזוהה עם עלי אל-ערביד לבין קבוצה המזוהה עם אבו-ג'יהאד.

גם בדרום ובערים המעורבות התמונה קשה. באום אל-פחם פועל, לפי התיאור, ארגון פשע בולט בהובלת סוהיב אלאסמר, בגזרה שבה נרצחו עשרות בני אדם. ביפו נספרו לאורך השנים לפחות עשרה הרוגים בסכסוכים פתוחים, ובשבועיים האחרונים בלבד נרצחו שלושה צעירים. בחיפה קיימים כמה מוקדי עימות שגרמו לקורבנות רבים, ובנגב נמשכים סכסוכים חמולתיים בכמה יישובים. אחד המקרים הבולטים הוא בערערה, שם נרצח סמיר אבו-עראר פחות מחודש לאחר שחגג את חתונת שני בניו.

מנגד, משטרת ישראל מסרה כי המאבק בפשיעה החמורה ובארגוני הפשיעה בחברה הערבית עומד בראש סדר העדיפויות שלה. בהודעתה הדגישה המשטרה כי המפכ"ל רואה בנושא משימה לאומית, וכי הארגון נחוש להמשיך לפעול נגד ארגוני הפשיעה בשיתוף גורמי אכיפה נוספים.

ניואנסים ומגבלות

לצד התמונה הקשה, חשוב להבחין בין נתונים מצטברים לבין אחריות פלילית מוכחת בכל מקרה ומקרה. בחלק מהאירועים מיוחס הרצח לסכסוך מסוים, אך לא בכל תיק פורסמו כתבי אישום או הכרעות שיפוטיות נגד החשודים. גם המספרים המובאים לגבי קורבנות בכל סכסוך משקפים תמונת מצב מצטברת, וייתכן שבחלק מהמקרים קיימים פערים בין הערכות מודיעיניות, חקירות פעילות ונתונים שיתעדכנו בהמשך.

גם המונחים "ארגון פשיעה", "כנופיה" או "שליטה בגזרה" נושאים משמעות כבדה, ולכן נדרש בסיס חקירתי ומשפטי לכל שיוך כזה. לצד זאת, עצם היקף ההרג, פריסתו הגיאוגרפית ושיעור הפענוח הנמוך מצביעים על משבר עמוק, גם בלי להכריע בכל מחלוקת נקודתית על שיוך של כל מקרה לסכסוך מסוים.

הזווית של פוז

הנקודה המרכזית כאן היא שהסיפור אינו רק מספר הנרצחים, אלא התבססות של מציאות שבה סכסוכים מקומיים הופכים למערכת אלימה ארוכת שנים. המשמעות האפשרית היא שכאשר שיעור הפענוח נמוך וניסיונות סולחה קורסים, ההרתעה נשחקת והסיכון זולג מהמעורבים הישירים אל המרחב האזרחי כולו. אחת הקריאות האפשריות היא שהאתגר כבר אינו משטרתי בלבד, אלא גם קהילתי, שלטוני ואזרחי.